אז מה זה דל-שו? או יותר נכון, מי זה.

הכל התחיל באמצע שנת 2006 בערך, כשהחלטתי לראשונה בחיי להיכנס לראות מה זה חדר כושר, ובערך מאז – לא יצאתי משם. לא פיזית, וגם לא מנטלית. מאז אני מבלה שם לא מעט, ועכשיו גם קצת יותר בחוץ (בשעות שגרתיות יותר ופחות), ולזה התלווה תהליך איתי וסיזיפי בו חירבתי כל פיסת פיינשמעקעריות שהייתה בי.

את הכינוי אספתי משתי ידידות שאימצו את הסיסמא שחרטתי על הצלחת שלי – אוכל דל-שומן. אין בעיה עם פחמימות (בערך), אין בעיה עם חלבונים (נהפוכו), אבל – שיהיה דל בשומן. סיפור על מה ולמה, אולי בהזדמנות. בכל מקרה, זה תפס, והפך להיות "בין החברים" מעין סף לתו התקן הבריא והלא שפוי בין כל מי שמסביב. נסו ותהנו :).

אני!
אני!