מיקי חיימוביץ' היא חלק מחונטה של עיתונאים שמנסים לעזור לציבור. לפחות כך אני רוצה לחשוב. אני מעדיף לראות את השטחיות המאפיינת את התחקירים שלה, השיחות עם רפי קרסו, המאמרים של אודטה דנין, הראיונות של לינוי בר גפן ושאר דומיהם – בתור שטחיות לשמה, ולא כדמגוגיה. שכן דמגוגיה, מטרתה היא תועלתנית, למשל – להוציא רייטינג. או לחילופין – להפוך לכוהנים של תחום מסויים ולהינשא על גבי מזבח התודעתיות הבריאותית. אז לא, אני מאוד מקווה שלא.

ובכל זאת, "המערכת" של מיקי חיימוביץ' שידרה תחקיר "מעמיק" ומפחיד ביותר בשבוע שעבר, שחיסל את האפשרויות שלנו להגיש אוכל על השולחן ללא תוספת כימותרפיה. כמה הפחדות. למזלי, קיים עמוד פייסבוק די חדש, בשם "מדע גדול, בקטנה" שאני נוהג לפקוד, והוא לרוב מספק לי מידע על דברים שאני לא יודע אותם בהכרח, ונכתבים ע"י מדענים, אמיתיים. לא מתיימר להבין בדברים שאינני מבין בהם.

למי שיש זמן, ממליץ לקרוא את כל הפוסט שלהם לגבי התחקיר הרדוד ששודר בטלוויזיה. למי שאין, תמצתתי קצת את ההפחדות מול המציאות שהציגו המדענים. (או במילים אחרות, #אמלק)

* הפחדה : מספר הרכיבים בפיצה תעשייתית; מציאות : בפיצה ביתית פשוטה אין כמות נמוכה בהרבה של רכיבים. אם מנסים להתחכם יותר, יהיו יותר. אם מנסים לגרום לזה גם להחזיק כמה שעות מחוץ לפריזר, יהיו עוד כמה. או במילים אחרות "זה שיש בפיצה תעשייתית הרבה מרכיבים לא מעיד על האיכות שלה, על הערכים התזונתיים שלה או על הסכנות שעלולות להיות בה – בדיוק כפי שמחיר של עוף ברמי לוי לא מעיד על איכותו".

* הפחדה : מספרי E, פחד מוות; מציאות : חלק מהם הם פוספטים; חלק מייצבים, שתפקידם לשמור על יציבות המזון – על ערכו התזונתי, על מרקמו ועל מראהו; חלק ויטמנים וכו'. זה לא מעיד שהם לא בסדר.

* הפחדה : חלק מהחומרים המשמרים גורמים לכאבי בטן לאנשים מסוימים. חלק מהם גורמים לתגובות אלרגניות; מציאות : נכון, אבל גם חסה וכרוב גורמים כאבי בטן לאנשים מסוימים. וגם בוטנים וביצים עלולים לגרום לתגובות אלרגניות לאנשים מסוימים. זה רלבנטי לאנשים מסוימים, ולא לכלל הציבור. (ע"ע הפחדות גלוטן ולקטוז למיניהן)

* הפחדה : ברגע שאנחנו אוכלים משהו שבא בקופסה, אנחנו לעולם לא נוכל לדעת מה בדיוק יש שם; מציאות : look at the back side of the box, dumbass. אגב, נהפוכו – דווקא בכל מיני בתי מאפה וקונדיטוריות בוטיק שמתמיימרים להיות יותר בריאים, דווקא שם אין לנו שמץ של מושג מה יש בפנים.

* הפחדה? : בישראל אוכלים הרבה יותר עוף מאשר מקומות אחרים בעולם; מציאות : נכון! כי פה הבקר הרבה יותר יקר, וחזירים ופירות ים אפעס… לא ממש אוכלים פה. שוין.

* הפחדה : ב-40% מהעופות יש סלמונלה; מציאות : נכון, יש חיידקים בעוף. יש חיידקים בכל האוכל שאנחנו אוכלים. יש חיידקים גם בפירות וירקות (אגב, גם בהם עלולה להיות סלמונלה). חלקם חיידקים שעלולים לגרום מחלות, כמו חלק מזני הסלמונלה. אבל זה שאפילו הוטרינר המרואיין מספר שזני הסלמונלה שנמצאים בעוף אינם מסוכנים, זה כנראה לא מספק. וזה שרובנו מבשלים לרוב עופות (החיידקים מתים בערך ב-70 מעלות צלסיוס), זה ממש לא משנה.

* הפחדה : יש שימוש בקמח עצמות בתעשיית המזון, וזה המקור לסלמונלה, מציאות : סלמונלה היא חיידק מעיים. היא חיה במעיים של בני אדם וגם במעיים של תרנגולות. תרנגולות יכולות לקבל סלמונלה דרך קמח עצמות, אבל הן גם יכולות לקבל אותה דרך צואה של תרנגולות אחרות בסביבה, ואפילו מדשן אורגני אם לא טופל כראוי. לא ברור מדוע ה"תחקיר" בחר להטפל דווקא לקמח העצמות.

* הפחדה : אם עוף נמכר בחנות בשקל, זה אומר שאיכותו ירודה; מציאות : הא?

* הפחדה : אנטיביוטיקה בעוף; מציאות : סוגיה חשובה, סביבתית, אבל לא תזונתית. בכל מקרה – רוב סוגי האנטיביוטיקה מתפרקים בבישול. (מעל 45 מעלות היא מתחילה להתפרק)

* הפחדה : בעוף יש הרבה שומן; מציאות : איפה אתה חי? אם אוכלים עוף שלם, שלם לגמרי, אולי אתה צודק. מצד שני, אני לא חושב שמישהו אי פעם אכל בקר יחד עם העור, כלי הדם וכל שאר הרכיבים הנפוצים בנקניקיות. רוב הציבור, לא אוכל את העור בעוף שמהווה חלק נכבד ממנו. שנית, רובנו אוכלים עוף בנתחים מסוימים. אם מסירים את העור : חזה 3%, ירך/כרעיים 11%, כבד 5%, לבבות 8%, שוקיים 6%, קורקבנים 4%. רק תוריד את העור בבקשה. עאלק 23%.

* הפחדה : עדיף לאכול טחינה במקום עוף; מציאות : בטחינה יש כ-60% שומן, 10% שומן רווי. בשום חלק מהמוזכרים לעיל של העוף אין ערכים כאלו של שומן.

* הפחדה:

Image 2.png

מציאות : זה בכלל נחשב משפט תחבירי נכון בעברית? להגיע למה של B12?

* הפחדה : אם מזון לא מתקלקל, אז בטח משהו לא בסדר; מציאות : שמן, מכירים? סוכר, מכירים? פירות יבשים, מכירים? דבש, מכירים? אם אין לפטריות/בקטריות/חיידקים לחות מספקת או אם ריכוז חומרים מסויימים עולה מדי, אז הם לא מצליחים לגדול. וזו הסיבה שמזון נשמר באמצעות ייבוש למשך שנים רבות כל כך. זה לא הופך אותו ללא בריא בהכרח.

* הפחדה : בצ׳יפס תעשייתי יש חומר שמונע הקצפה בשמן; מציאות : אוקיי, ו? זה עושה אותו לא בריא? אולי הקצפה בשמן היא דווקא לא בריאה? אין שום פירוט בתוכנית.

* הפחדה : מצפים פירות בפלסטיק; מציאות : לא בדיוק. חלק מהפירות מצופים בפוליאתילן, אבל הוא לא פלסטיק, וזה לא אומר שהוא לא בטוח למאכל. אגב, ישנם גם חקלאים שמשתמשים בשעוות דבורים טבעית להגנה על פירות – כך שנוכל להנות מפירות לאורך כל השנה, ולא רק בעונה.

* הפחדה : יש קשר מובהק בין צבעי מאכל במזון ובין הפרעות קשב וריכוז, ויש ילדים שנוטלים ריטלין בגלל זה; מציאות : צבעי מאכל. יש עליהם debate בכל העולם. צבעי מאכל שלא מאושרים בארהב, מאושרים באירופה ובארץ. לחילופין, יש צבעי מאכל שלא מאושרים בארץ (זוכרים "זיפ"? טטרזין?) אבל כן מאושרים בארה"ב. בקיצור, לכל מדינה סט החוקים שלה. מעבר לכך, הצריכה "הבעייתית" של צבעי מאכל היא בסנריו הזוי מבחינה תזונתית. כן, אם הילד שלך אוכל חבילת fruity loops כל בוקר, אז הוא כנראה בבעיה. בואו נעזוב רגע את הסוכר, הקלוריות והשומן במוצר הזה, שכל אחד מהם בפני עצמו הוא נושא לתוכנית – דווקא בצבעי המאכל יש בעיה?

* לא קשור לאוכל. הפחדה : בישראל כחצי מליון ילדים שנוטלים ריטלין; מציאות : בדו"ח שמסתמכים עליו בכתבה, מצוין שמונפקים כחצי מיליון מרשמים בשנה. אם מרשם מונפק כל חודש, מדובר בכ-40,000 ילדים שנוטלים ריטלין. בדיוק כמו שכתוב בעמוד השני של הדו"ח. אולי דמגוגיה בכל זאת?

זהו. אם לא נמאס לכם, המלצה חמה לקרוא את הפוסט המלא. והמלצה עוד יותר חכמה – לא לפתוח פה כשמיקי חיימוביץ' ודומיה מנסים להאכיל אתכם לוקשים. (מקמח לבן! אבוי!)