אין לי שום כוונה לדכא פה אף אחד עם המאמר הבא. נכון, המתכונים אולי לפעמים כן גורמים לדכאון כרוני של התיאבון, אבל דווקא כאן – אזרו אומץ וקראו עד הסוף.

מישהו מהעבודה שלח לי בסופ”ש את הכתבה הבאה-

Why exercise won't make you thin

הוא אמנם בחור רציני ככל שזה נוגע לכושר, ושלח את זה בבדיחות הדעת, אבל – לפחות זה גרם לי להתיישב סוף סוף ולכתוב את הפוסט הזה, שכבר מזמן מהדהד לי במקלדת.

למי שלא נכנס ללינק ועבר את תלאות המאמר, אני רק אעדכן ואספר על ניסוי שעשו בקבוצת אנשים בבריטניה, בו השוו בין קבוצת אנשים שהתאמנו בחד”כ ואנשים שלא. בסוף הניסוי, גילו שלא התגלה שום הבדל משמעותי במשקל מתחילת הניסוי וסוף הניסוי.

אז ראשית כל – הכתבה לעיל מתארת, להבנתי, אנשים מסוג מאוד מסויים שנמצאים תחת משטר אימונים.  כשמישהו/י מגיע/ה למכון כושר, ועושה אימון ספינינג – זה נהדר. שריפת קלוריות, שיפור סיבולת לב ריאה – הכל טוב ויפה. מצד שני, יש את אלו שהולכים לחד”כ בשם תרבות הפוזה. למשל, אלו שמגיעים לשעה אימון, בשביל בעיקר להשוויץ בדריי-פיט החדש, ובתוכה הם עסוקים 50 דקות בלדבר בטלפון או עם הפרחה החדשה במכון. מי עוד? אממממ… למשל, אלו שמונחים ע”י תרבות הלגיטימציה. לגיטימציה לאכול לא כמו שצריך.

תגידי, את רוצה ללכת לשתות איזה שייק חלבון אח”כ?

לא פעם ולא פעמיים הגנתי בחיי על אבקות החלבון. ועדיין – הן מיועדות לאנשים שצריכים את זה. אנשים שלא צריכים אבקות חלבון, שלא לדבר על גיינרים (חלבון בליווי הרבה פחמימות), עלולים ללקות בהתלהבות יתר, ולסיים אימון פושר בצריכת 800 קלוריות מגניבות של גיינר. יגדילו ויעשו אלו שירצו “להתנפח” יותר, וישתו עוד אחד כזה גם בבית. בהצלחה להם – אכן צפויה להם התנפחות יפה באזור הירכיים והכרס.

ולא שיש לי משהו נגד חיי חברה, אבל – ללכת “להזיע” חצי שעה על הליכון ולשרוף 250 קלוריות (נניח בהליכה של 7 קמ”ש), זה בסדר גמור, במידה והולכים אח”כ הביתה. קצת פחות בסדר גמור כשהולכים לסיים את האימון עם אייס ארומה, שמכיל פי 2 מהקלוריות ששורפים באימון כזה.

אמממ… לא.

בקיצור – המאמר הוא קצת דמוגוגי, אבל הוא מדבר על מבחן התוצאה. אם התרבות במכון הכושר מעודדת הרגלים תזונתיים לא נכונים, אז – יכול להיות שעדיף באמת בלי.

עם זאת, מעבר לכך, גם לאלו שכן מתאמצים, לא תמיד קל. ולא רק כי מדובר בפולנים.

קחו למשל מישהי ששקלה 60 ק”ג, ובמאמצי על הצליחה, תוך כדי דיאטה, לרדת 10 ק”ג. מעולה. עבדה קשה, קיבלה תמורה – ויום אחד כשהיא קמה במשקל החדש, היא הבינה שהיא צריכה להישאר בדיאטה הזו כל החיים שלה. למה? כי אין בדיאטות זבנגים וגמרנו’ים. בן אדם ששוקל 60 צריך לצרוך X קלוריות בשביל לשמור על משקל הגוף הזה. ובן אדם ששוקל 50, צריך בערך 1/6 פחות קלוריות מזה ששוקל 60, בשביל לשמור על המשקל שלו. וזה – כל זמן שהוא רוצה להישאר במשקל הזה. אז כל מי שנכנס לאורח חיים סגפני, וחושב שאחרי היעד הוא יכול לחזור לשגרה, עדיף שיזכור שהמשקל בשגרה נובע מהתזונה בשגרה. If you want to be like one, eat like one.

אפשר לבחון גם בחור רציני שהתחיל להרים משקולות, אבל לא ממש אוכל נכון. הוא מגיע לאימונים בבוקר, דוחק ודוחק, מתאמץ ומאמץ, וסוף האימון – עוד קורע את עצמו בריצה, ואז ממשיך את היום שלו כרגיל, ואוכל 2 ארוחות גדולות בצהריים ובערב. קודם כל – סיום אימון ללא אוכל. לא רק שהוא לא “תדלק” את השרירים שלו עם חלבון (בשביל לעודד גדילת שריר), הוא גם לא מנע את תהליך פירוק השריר (ע”י צריכת פחמימות), שמתרחש תוך כדי אימון. בנוסף, הוא בלס 2 ארוחת גדולות, שמזינות ככל שתהיינה – לגוף לא תמיד יש יכולת להתמודד עם כמות גדולה של אוכל, ולכן, סביר להניח שחלק מהאוכל הזה יצטבר בתור שומן. תוך כמה שבועות, הוא יגלה שהוא כבר לא מצליח לדחוק כמו בהתחלה, ולכן האימונים קשים יותר, אבל עם תוצאות פחותות. למה? כי הוא גרם לתהליכים קטבוליים (הורסי שריר), ולא דאג למזער אותם או לשקם אותם. תוך כמה שבועות, מסת השריר שלו תקטן (כי למרות שהוא דוחק יפה, השרירים לא מטופלים בסוף האימון), והוא ירזה טיפה. אחוז השומן שלו יעלה קצת (כי כמות השומן נשארת, וכמות השריר ירדה), ואם הצריכה הקלורית היומית שלו נשארה זהה, תוך פרק זמן מסוים הוא עלול “להשמין” אפילו עוד יותר (כי הוא כבר “מאכיל” פחות שריר).

חייבת חייבת לא לפספס את חלון ההזדמנויות

או למשל, מישהו ממש רציני שהתחיל להתאמן בריצות לטווח בינוני, מ-0. אז מר מוטיבציה, שלא היה בכושר, הצליח לשפר את סיבולת הלב-ריאה שלו, ותוך כמה חודשים, דופק המנוחה שלו ירד מ-70 ל-60. שאפו. הוא הוסיף עוד שנה לחיים שלו, אבל… מצד שני, בדופק מנוחה החדש שלו, הגוף שלו מתאמץ הרבה פחות בשוטף – כלומר, ב-23 שעות שבהן הוא לא מתאמן. כך שרוב היום הוא צורך פחות אנרגיה, וזה אומר – שאם עד עכשיו הוא אכל 2100 קלוריות בשביל להישאר במשקל שלו, עכשיו הוא יצטרך לאכול רק 1800, אחרת – הוא ישמין (גילוי נאות : סביר להניח שהוא ירד מלכתחילה במשקל במהלך האימונים). כל עוד הוא ימשיך לרוץ 30 ק”מ בשבוע, הוא ישרוף את אותן 2100 קלוריות שבועיות (300 ביום, על 7 ימים) שהצטברו לו בעו”ש. אבל אם לא…. באסה על המשקל שלו.

ויש גם את הסופר רציניים – אלו שעושים אימוני התנגדות אינטסיביים, וגם רוצים לרוץ ריצות ארוכות. אז כל עוד הם רוצים רק לגדל איזה שריר או שניים, סבבה. אבל בשביל להכניס אימונים ששורפים בהם 1000 קלוריות בריצה… מישהו עלול למצוא את עצמו מפרק בקלות את השרירים שהוא ניסה לבנות ביזע (וקילע) ודמעות, אלא אם הוא הוא אוכל בדיוק במינון הנכון, בזמן הנכון, את מה שישאיר אותו בריצה בלי חסר קלורי. גרוע מכך יהיה אם הוא ינסה לאכול במינון הנכון, אבל לא בזמן הנכון, וימצא את עצמו צריך להתמודד גם עם עודף קלורי שיהפוך לשומן.

אלו רק חלק מהדוגמאות, וסביר להניח שיש עוד. אנשים לא בהכרח אוכלים “לא נכון” במודע – במיוחד אם הם לא מודעים שהם צריכים לשנות את ההרגלים התזונתיים שלהם לאורך זמן, ובהתאם לפעילות שהם מבצעים. אז כן, החיים מבאסים עבור מי שבא לחדר כושר גם בשביל להתאמן בצורה רצינית. רצוי להתעניין קצת יותר, לשאול קצת יותר, ולהתייעץ קצת יותר, עם אנשים שמבינים (קצת יותר). וזה שאתם משלמים למישהו כסף, עדיין לא הופך אותו למישהו שמבין – חפשו אנשים עם המלצות. ואם לא, זכרו תמיד את השורה התחתונה – צריכה קלוריות מול הוצאה קלורית, לאורך זמן…. מצד שני, גם את רומניה לא בנו ביום אחד :).