2 הסבים שלי (ז"ל) היו גברים-גברים. אבל לא באתי לכתוב סופרלטיבים עליהם כאן, בטח שלא בכל הקשור לאכול. הם לא היו הכי פיינשמעקערים, וגם לא בשלנים גדולים (למרות שאחד מהם עבד במאפיה).

אבל מה שכן נשאר לי חרוט בזכרון, זה אותי, יושב עם הסופר-סבא שלי (במקרה הזה, כל אחד מהם), בזמן שהם מכינים – סלט.

אחד מהם (הרומני) היה קם בבוקר, וכשאני אומר בוקר, אני מתכוון שהוא היה קם להעיר את התרנגולים, מתיישב במטבח, מכין קפה בכוסות וינטאג' מגניבות, ומתחיל לחתוך ירקות לסלט. קטן, ממש ממש קטן. בואו נגיד – שסלט ערבי קצוץ דק-דק נראה מגושם ליד מה שהוא חתך. בסבלנות רבה, וסכין מטבח ב-4 ש"ח, הוא היה מכין את הסלט הכי מגניב שאני יכול עוד לזכור.

ומהסבא השני (הפולני), כל מה שאני זוכר – זה מיזריה. סבתא שלי היתה מכינה הכל, אבל על הסלט האישי שלו – הוא לא היה מוותר. ואני הייתי גונב מהסלט שלו :). בדיעבד המיזריה, שלא יצא לי לראות הרבה בחיים מחוץ לשולחן האוכל בבית ההוא, גילתה לי אהבתי העזה לשמיר. כל פעם שאני עובר בסופר, אני מרגיש צורך עז לקחת איתי הביתה צרור ממנו, להשקיע, לטפח, להתרשם, להריח, ובסוף – לזרוק אותו לפח. כי אני ממש לא אוהב להתעסק עם דברים כאלה. אבל… בשביל מיזריה, זה שווה.

את המתכון של סבא שלי, לצערי, אני לא יודע. אני זוכר שזה היה טעים, מאוד, אבל כל המתכונים שמצאתי ברשת – לא מתקרבים למה שנהגתי לאכול. בכל מקרה, זה האלתור שאני משתמש בו:

5 מלפפונים פרוסים דק (אפשר גם לקלוף, למי שלא אוהב)

בצל סגול גדול, פרוס לפרוסות דקות

מיץ מלימון אחד

כפית סוכר

שן שום כתושה (או שתיים, תלוי כמה רומנים אתם)

5 כפות שמיר קצוץ

 

מי שצריך הוראות מעבר לזה, שיפנה לוועדת המוגבלים באגף התזונה של משרד הבריאות. מה שכן, להמליח ולפלפל לפי הטעם, וחשוב לשים את הסלט בקירור במשך לפחות שעה, כדי שהתיבול ייספג בירקות. ט-ע-י-ם. אגב, מכיוון שאין טיפת שומן במתכון הזה, אתם תוותרו לי על החישובים, לא? :)