Here's an excerpt:

A San Francisco cable car holds 60 people. This blog was viewed about 3,500 times in 2011. If it were a cable car, it would take about 58 trips to carry that many people.

Click here to see the complete report.

יכול להיות שזה בגלל שקופסת ברנפלקס עולה בערך 40 ש”ח לקילו, שזה מכפיל ערך קצת מוזר בשביל המרכיבים שלו. (שהם בעיקר קמח חיטה מלאה, סובין חיטה, וממתיק כלשהו)

יכול להיות בגלל שקורנפלקס עקרונית ממותג בתור משהו בריא, אבל הצליחו לזנות את המוצר הזה עד לכדי רמות בריאות של חטיף אגוזי. ואני כבר לא מדבר על זה שיש יותר סוכר מקמח בחלק מהמוצרים, אבל כריות? שלא לדבר על חטיפי הדגנים שמקבלים מיתוג דומה. חטיף שוגי, למשל, מכיל 11% שומן טרנס. טוב לדעת שמישהו עוד משתמש בזה. אגב, אישית, חוץ מאשר לאכול מרגרינה, אני לא מכיר שום מוצר אחר שמכיל כ”כ הרבה שומן טרנס.

ויכול להיות, בעיקר, בגלל שעובדים עלינו בלי שנדע. אז סתם “סיפור”.

אולי חלקכם זוכרים את האריזה הזו:

ברנפלקס, ללא תוספת סוכר. 216 קלוריות ב-100 גרם. כאמור, חיטה מלאה, סובין, מלטיטול (ממתיק שהוא רב-כהלי. זה נושא לפוסט אחר, אבל זו פחמימה עם ערך קלורי שאינו זהה לפחמימה רגילה).

לצערי, לא הצלחתי למצוא תמונה של הברנפלקס הרגיל מאותה תקופה. אבל אני כן יכול להגיד לכם, שהוא היה 256 קלוריות ל-100 גרם. חיטה מלאה, סובין, סוכר.

אבל זה שייך להסטוריה. היה היה. כי בתלמה החליטו יום אחד שלקחת 40 ש”ח לקילו לא מכסה להם את ההוצאות של המרכיבים (שלצרכן עולה לקנות אותם בסופר משהו כמו 10 ש”ח). להעלות מחירים, הם לא רוצים. ולשנות כמות, זה בולט מדיי לעין וצריך להצהיר. אז מה עושים???

ישבו זקני תלמה (בצפת היו עסוקים כנראה) וחשבו חשבו חשבו, עד ש…. טאדאםםםם! מתכון חדש!! שיכיל…. טאדאםםםם!! חיטה מלאה, סובין, ו.. מלטיטול! או במילים אחרות – אותו דבר. אבל… במינון שונה. שכן, חיטה זולה יותר מסובין חיטה. מי שזוכר את הפוסט הראשון בנושא הזה, זוכר וודאי גם שסיבים תזונתיים עולים יותר מפחמימה רגילה. סובין חיטה מכיל משהו כמו… 40% סיבים תזונתיים. קמח חיטה מלאה… משהו כמו 10%. ועל כן… אולי פשוט אפשר להוסיף קצת חיטה, להוריד קצת סובין, ו… להרוויח עוד 2 ש”ח לקופסה! טאדאםםם!

אז קבלו את הנבחרת החדשה של תלמה:

מתכון “משופר” – עם 260 קלוריות ל-100 גרם. שימו לב, יותר קלוריות מהברנפלקס הרגיל הישן. אבל מכיוון שזה ייראה מוזר שבברנפלקס ללא סוכר יש יותר קלוריות מברנפלקס עם סוכר… אז חייבים לעשות את אותו “טאדאםםם” גם על ברנפלקס רגיל, ובעקבותיו קיבלנו את:

גם גם מתכון “משופר”, עם 286 קלוריות ל-100 גרם. אגב, למי שאינו סוכרתי… שימו לב להבדל הזניח בכמות הקלוריות בין המוצרים. (אולי זה שווה לכם 10 ש”ח לקילו מוצר)

עכשיו, רק בשביל לשים דברים בפרופורציות – אני ממש לא אומר שברנפלקס “תלמה” ללא סוכר (או עם סוכר) הוא מוצר לא טוב. נהפוכו. אני רק אומר – שצריך להסתכל גם על ה”מאחורה” של האריזה ולהבין מה הולך שם.

תכירו – ברנפלקס שופרסל, ללא סוכר. כמה מפתיע – קמח חיטה מלאה, סובין חיטה, מלטיטול.

ברנפלקס תלמה – 44.5% חיטה מלאה, 34.6% סובין חיטה.

ברנפלקס שופרסל – 64% חיטה מלאה, 14% סובין חיטה.

מפתיע אגב, ששניהם יחד מסתכמים בערך ל-78/9% מהמוצר, לא? אבל מאותה סיבה שתלמה עשתה עליכם עוד שני שקלים, אתם יכולים להבין למה שופרסל גם יכולה למכור בזול יותר, וגם לעשות עליכם יותר מ-2 הש”ח של תלמה.

בכל מקרה, אני לא בא “להיכנס” באף אחד מן המוצרים. אין לי בעיה גם עם קורנפלקס שופרסל. אבל מה שכן חשוב לי להבהיר – זה כשאתם קונים מוצר, ולא משנה אם הוא בסופר, במסעדה, במעדניה או בדוכן טייק אווי, תנסו גם לחשוב אם יש הגיון מאחורי הפרשי המחירים. בהרבה מקרים, זה נובע מ”כוח” המותג. אבל בלא מעט מקרים אחרים… האחריות נופלת גם על רשימת הרכיבים. ולשלם פחות זה הגיוני, אבל לפחות תוודאו שאתם לא מקבלים פחות.

אבל על אף הקולינריה המחרידה שיש שם, אפשר למצוא דבר אחד או שניים חיוביים לגבי המטבח הפיליפיני. למשל, הצפת האורז את 7107 האיים שם מספקת אין ספור מתכונים רווי פחמימות, במיוחד לאור העובדה שאין להם הרבה כסף לקנות חלבונים איכותיים (ולא, אני לא אפרסם את המתכון המהולל לרגלי תרנגולות בציר נוזלי ביצת ברווז על מצע (תנחשו תנחשו!) אורז שיש להם שם).

אז מה גיליתי באמתחתי? למשל, הלו-הלו. וכן, הם עלו על זה הרבה לפני ביונסה. ואומרים את זה בדיוק כמו שאנחנו עונים לטלפון (או לשני טלפונים, או לטלפון אחד עם קו לא ממש איכותי). אז הדבר הזה הוא הקינוח הלאומי בפיליפינים, ואני יכול לתת לכם את המתכון שלו, אבל אתם תוכלו להעתיק יפה את כל המצרכים, ללכת למכולת, לחפש אותם, ולהסתפק אחרי 4 שעות חיפוש בגלידה. בעיקרון הוא מבוסס על כל מיני פירות טרופיים טריים (שאת רובם אין בארץ), פלוס כל מיני שימורי קטניות מתוקים (שגם אין ממש בארץ), כשכל זה מכוסה בחלב קוקוס והמון קרח (שאותם כן אפשר להשיג בארץ), אבל בשביל שזה ייראה ככה:

כנראה שתצטרכו לקחת איזו טיסה או שתיים למקום רחוק. בפעם האחרונה שבדקתי, לא היתה בארץ מחית של דלעת סגולה. ל-jackfruit אפילו אין שם בעברית. וגם שעועית מתוקה משומרת (שימו לב, גם לבנה וגם חומה) לא בדיוק נפוצה בסופר. ועוד כהנה וכהנה. מי שממש מתעקש יכול לחפש (…) כאן.

אז מה כן עושים? מתחכמים. או לפחות מאלתרים, עם ניסיון לשמור על המקור. אז הגרסה שלי היא קצת יותר דלה בשומן (עם קצת פחות חלב קוקוס), אבל עדיין עם פירות טרופיים בעיקר. מי שמתעצל גם מזה, פשוט יכול להחליף את הפירות בקופסאות שימורים של קוקטייל פירות… אבל הבסיס הולך בערך ככה:

3X כוסות של פירות טריים, חתוכים לקוביות

2X כוסות של קרח כתוש

X כוסות של חלב קוקוס (או חלב מרוכז)

X כוסות של חלב

והשאר – זה קישוטים לפי רצונכם (קורנפלקס, אגוזים (משמין), שקדים (משמים), פתיתי קוקוס (משמין), פתיתי שוקולד (משמין) ומכאן ואילך אתם מבינים שבעקרון כמעט כל מה שלמעלה משמין :) )

אז למי שאין את המצרכים שאני אציין, פשוט יכול לגוון כרצונו… תתפרעו :)

רוצים דוגמא?

1/2 כוס בננה (חתוכה לקוביות בינוניות)

1/2 כוס מנגו (חתוך לקוביות בינוניות)

1/2 כוס קיווי (חתוכה לקוביות בינוניות)

1/2 כוס פפאיה מיובשת (חתוכה לקוביות בינוניות)

כוס של ג’לטין כלשהו, רצוי טעם אקזוטי (חתוך לקוביות בינוניות)

2 כוסות קרח כתוש

כוס חלב מרוכז (יותר דל-שומן מחלב קוקוס, שידרוש גם תוספת סוכר)

כוס חלב דל

שדרוגים:

* מצד אחד, נתתי דוגמא של פירות זמינים למדי. מצד שני, אם מוצאים פירות טרופיים אחרים זמינים – בכיף.

* תמיד אפשר להיות עצלנים, ולעשות את הכל מפירות טרופיים משומרים – אננס, ליצ’י

* להחליף חצי מהג’לטין בטפיוקה, למי שיש כוח להכין.

* להוסיף 2 כפות גלידה (ויש גם דלות!), מה שעושים גם בפיליפינים, כדי שיוכלו לקרוא לזה Special, ולגבות על זה עוד 80 אגורות, החצופים.

חישובים? המממ… לאור זה שאין מתכון מדויק, זה קצת מסובך. אבל…

* חצי כוס פרי מתוק זה בערך 15 גרם פחמימה. (80 גרם פרי)

* כוס ג’לי זה 38 גרם פחמימה, ו-4 גרם חלבון. (270 גרם ג’לי)

* כוס חלב (דל-שומן!) זה 12.5 גרם פחמימה, 7.5 גרם חלבון, ו-2.5 גרם שומן. (250 גרם חלב)

* כוס חלב מרוכז… אוהו – 166 גרם פחמימה, 24 גרם חלבון, ו-26 גרם שומן… (זה בערך חצי מכמות השומן בכוס חלב קוקוס אגב) (300 גרם חלב)

כל זה מניב 7 כוסות של הקינוח הזה (קצת יותר מקילו), עם 275 גרם פחמימה, 35 גרם חלבון, ו-28.5 גרם שומן. 2.7% שומן…

אז מי שבאמת רוצה להיות דייקן על הדל-שומן (2%) שיחליף 1/3 כוס חלב מרוכז בחלב רגיל, יוסיף סוכר, יוסיף קורנלפקס, חמוציות, עוד חצי כוס של פרי אחד, שיבולות שועל, מה שהוא רוצה!!!! רק שיהיה מרוצה :)

בתאבון :)

חזרתי לארץ, ובעקבות הפופולריות האפסית שלו כאן, אמרתי – יאאלה, בוא נכין. שובר שגרה לא רע לקטשופ עם חרדל. ולמרות שכמעט התפתיתי לשים חצי חצי ולגמור עם הסיפור, נכנסתי לרשת בשביל לוודא שאלו הם באמת היחסים הנכונים. ואז נפלו פניי.

מסתבר שברוטב “Honey-Mustard”, יש קצת יותר מאשר רק Honey ו-Mustard. מיונז. כן כן, הדבר הדל-שומן הזה. ולא איזו כמות זניחה. חצי מהרוטב, יותר מאשר החרדל, יותר מאשר הדבש, הוא מיונז. אז אחרי שיצא מההלם על כמות המיונז שדחסתי את גופי במשך השהות שלי בחו”ל, התעשתתי, ניגשתי אל המקרר, והוצאתי את הרכיבים. כן כן, כולל מיונז. טוב, נו, אולי לא באמת מיונז, אלא מיונס או דומים שכמותו, אבל… שיהיה. במיוחד כשזה לא הטעם העיקרי במתכון, אז אין לי בכלל בעיה איתו… וגם מי שלא סובל מיונס (ובצדק), לא בטוח שירגיש אותו בכלל במתכון הזה, שכן לא סתם קוראים לרוטב הזה חרדל-דבש, ולא מיונז-חרדל-דבש – הטעם שלו די זניח גם ככה.

8 כפות מיונס 5% [19.5, 0.5, 6]

4 כפות חרדל דיז’ון [1.5, 5, 6]

4 כפות דבש [70, 0, 0]

2 כפות מיץ לימון [2, 0, 0]

לא צריך הרבה מעבר לזה. מערבבים הכל טוב טוב, רצוי במעבד מזון במהירות נמוכה (כי עם הדבש זה עלול להיות קשה ידנית), וזהו. מקבלים כמות של כוס, אבל כמובן שאפשר להתאים כמויות.

93 גרם פחמימה (מזל שיש דבש), 5.5 גרם חלבון, 12 גרם שומן. על כמות של 270 מ”ל, זה יוצא 4.5% שומן (אני יודע, אני חורג ממגמת הדל-שומן באופן קונסיסטנטי, אבל בבוא העת אחזור לסורי :) ), ו500 קלוריות לכל הכוס. בכף אחת יש 27 קלוריות (רובן, אגב, בגלל הדבש) ובערך 0.6 גרם שומן. לשם השוואה, זה 55% פחות קלוריות מכוס של רוטב רגיל, כשכולן באות מהעובדה ששם יש 34% שומן.

ושאלה לא פחות חשובה? מה עושים עם זה? הממ… בדיוק מה שעושים עם קטשופ, או חרדל, או מיונז. בעיקר לכריכים, אבל טוב גם בתור מטבל (על מה שטובלים בתוכו אני כבר לא אדבר, כי זה באמת חורד מגזרת הדל-שומן :) ), ואם מוהלים את זה קצת במים  (על פי המרקם שרוצים) ומוסיפים עוד קצת מלח, זה גם יכול לשמש בתור רוטב לסלט.

אגב, יש כמה אסכולות לגבי השימוש בנוזלים. הבסיס הוא באמת חלב, אבל אלה שמשקיעים, שמים שמנת. אלה שמתקמצנים, מחליפים חלק מהחלב במים. אז למרות שאני משתמש בד”כ בחלב דל-שומן (רק מתוך נוחות), יש אפשרות לשחק. בעקרון, אם אני רוצה ליטר משקה, עם פחות מ-20 גרם שומן, אני יכול להשתמש בחלב 2%, או למשל בחצי ליטר חלב 1%, 100 מ”ל שמנת 10%, והשאר מים. או למשל, חצי ליטר חלב 3% וחצי ליטר חלב 1%. כולם יביאו לי איזשהו נוזל עם 2% שומן, אבל לא בהכרח באותו טעם. את הנסיונות האלו עדיין לא עשיתי, אבל אני מאמין שאם כמות המוצקים במתכון היא מקסימלית (כמות הפחמימות+חלבון+שומן בגרמים), אז גם הטעם. (ואז כל מהילה במים, פשוט מפחיתה מהטעם הסופי)

אז מה הבסיס?

על כל כוס חלב, כף מחוקה קורנפלור, 2 כפיות סוכר, חצי כפית מי ורדים/זוהר (או טיפה של אסנס על 2 כוסות). כל השאר – זה קישוטים. בד”כ לא ממש דלי שומן, אבל אני לא תמיד מסתכל :P… קוקוס (משמין),פיסטוקים קצוצים (משמין), אגזוים/שקדים קצוצים (משמין אבל בריא), סילאן (שרובו הוא סוכר), סירופ פטל (שהוא רק סוכר), קינמון (זה בחינם, עליי), שערות חלווה (משמין, ו… נגיד בריא), או בקיצור – הבנתם את הקטע.

איך מכינים? מרתיחים את כל החלב עם הסוכר/ממתיק, חוץ מאשר חצי כוס בה מערבבים היטב את הקורנפלור. כשהחלב מתחיל לרתוח, מורידים את האש ומוסיפים את תערובת הקורנפלור. ממשיכים לבחוש (אלא אם רוצים שזה יישרף, למי שאוהב את הארומה), ומוסיפים גם את התמצית. כשמסמיך למידה הרצויה, מעבירים לכוסות ומקשטים ע”פ רמות היצירתיות שמאפיינות את היום.

ערכים תזונתיים – בהנחה שמשתמשים בחלב חצי חצי (חצי 1% וחצי 3%, או שנפרסם את יטבתה ונגיד 2%), אז הקינוח הזה יכיל 2% שומן (בחישוב של מ”ל, ולא של גרמים), וכל כוס מלאה (250 מ”ל, למרות שמגישים בד”כ רק חצי כמות…) תכיל 120 קלוריות. עם חלב 1% זה יירד ל-110, ועם ממתיק, רק 70 קלוריות. שווה, לא?

קילו תפוחי אדמה (רצוי עם קליפה אדומה)

4 כפיות שמן זית

כפית מלח

שוטפים היטב את תפוחי האדמה. קוצצים לקוביות בינוניות (קטן מדיי – יהפכו להיות רכות, גדול מדיי – נראה לי שפשוט צריך יותר זמן בתנור). אפשר לקלוף אותם לפני, אבל לא חובה. שמים בסיר, ומכסים אותם במים קרים. מביאים לרתיחה, ואז מורידים את האש לבינונית, ומשאירים אותם ככה בערך 4-5 דקות (רק שהקצוות יתחילו להיות רכים).

מסננים, מעבירים לכלי שאפשר לאטום, ומוסיפים את השמן והמלח. סוגרים את הכלי, ומנערים את הכלי היטב, עד שכל החתיכות קיבלו את המנה שלהן בשמן ובמלח. אגב, אם רוצים עשבי תיבול – אפשר להוסיף גם.

משם, מעבירים לתבנית ומסדרים את כל הקוביות בשכבה אחת. לתנור, למשך 35-40 דקות (חום בינוני – בינוני/גבוה), רצוי להפוך אותם כל 15 דקות.

וזהו, בכבוד. עכשיו גם אפשר לתבל אותם בצ’ילי מתוק/חריף, ואז באמת יש לכם מנת פוטטו כמו שצריך.

חשבון? קילו תפו”א עם 20 גרם שומן זה בערך 2% שומן, אבל… מצד שני, תפו”א גם מאבדים חלק מהנוזלים בזמן האפיה. מצד שלישי, גם לא כל השומן בסופו של דבר נדבק לתפוחי האדמה. מצד רביעי – תגידו תודה שיש אלטרנטיבה שהיא לא 30% שומן, ותפסיקו להיות קטנוניים :).

אז האמת… עם אבטיח מקולקל לא עושים הרבה. זורקים אותו לפח. אבל כמה שניות לפני (נו, אולי קצת יותר משניות), כשהאבטיח מאבד את המרקם הקשיח והמסוקס שלו, יש עדיין תקווה.

אז מה עושים? אפשר…

* מיץ – כן. זה שהוא מאבד את המרקם, לא אומר שהוא איבד את הטעם. ואבטיחים, גם השנה, הם ממש מצוינים. אז יאללה לבלנדר, ולרוויה.

* קרטיבים – בדומה לעיל, לוקחים 6 כוסות של אבטיח (בערך 2 קילו, אבל בלי קליפה – נראה אתכם מודדים), מכינים מהם מיץ, מוסיפים כף מיץ לימון סחוט טבעי, ועוד כף של גרידת לימון. מערבבים, שמים בתבניות קרטיבים, ומתענגים על קרטיב ללא תוספת סוכר, טבעי, ובלי רמזורים למיניהם :). מי שרוצה לעורר קצת, יכול להוסיף שוט של וודקה – זה גם יעזור למרקם, וגם ישמח לבב אנוש (ואם יש וודקה לימון… אוהוהו).

* ואם באלכוהול עסקינן… 1/4 כוס מיץ לימון (סחוט טבעי) יחד עם 2 כפות סוכר ו-20 עלי מנטה קצוצים, משוקשקים היטב עם הרבה קרח, עושים אחלה סאוור. רק צריך להוסיף 3/4 כוס מיץ אבטיחים,עוד 1/4 כוס מיץ לימון,  ו-3/4 כוס רום, ויש לכם מוחיטו אבטיחים. (מספיק ל-4 מנות)

* ואם מישהו רוצה להיות אלכוהוליסט קצת יותר פלצן… שוט מיץ אבטיחים, שוט ג’ין, כף פסטיס (אם אין… נסו ערק, לא יודע איך זה יוצא :) ), 2 כפות סירופ סוכר, ואם יש לכם עלי טרגון (ברור שיש לכם, אם מוחיטו אבטיחים לא מספיק פלצני בשבילכם), אז מוסיפים איזה 2-3, ויש לכם משהו מוזר שנקרא Janice. (וכן, דרור, זה מוקדש לך – כי המקור של הדבר המוזר הזה הוא בוונקובר)

אבל הכי הכי חשוב – אבטיח מקולקל, כמו כמעט כל אוכל אחר – זורקים!!! :)

2 מלפפונים

2 כפיות מלח

1/4 כוס חומץ**

2 כפות סוכר

קורט מלח

2 כפיות סומסום

** חומץ – בעיקרון, זה אמור להיות חומץ אורז. אם אין – עדיף חומץ תפוחים. אם אין – עדיף חומץ בן יין לבן. אבל בחיאת, רק לא חומץ סינטתי או את הדבר הזה שמוכרים ב-3 ש”ח לליטר…

חותכים את המלפפונים דק-דק (רצוי במנדולינה), מניחים במסננת ומפזרים מעליהם את המלח. מניחים בצד ל-5 דקות, ושוטפים היטב (בזמן הזה, חלק מהנוזלים במלפפון ייצאו החוצה). חשוב באמת לשטוף טוב – אחרת זה לא יהיה אכיל.

את שאר החומרים מערבבים בקערה, מוסיפים את המלפפונים ומאחסנים במיכל אטום. לפחות ל-24 שעות (דחיית סיפוקים), רצוי אפילו 3-4 ימים (דחיית סיפוקים כבר אמרנו?). אגב, מכיוון שלוקח קצת זמן בכל זאת – אולי שווה להכפיל, להרביע או לעשר את הכמויות :).

וכן, אני יודע – יש שם 2 כפיות סומסום שהוא כנראה קרוב ל-60% שומן. בכל כפית כזו אכן יש 3 גרם שומן, אבל… יאללה, תתפרעו :).

2 כוסות קמח [203, 38, 5]

כף אבקת אפיה

1/4 כפית מלח

כפית סוכר [5, 0, 0]

2/3 כוס מים

כף שמן זית כתית ‘סופר דופר’ מעולה [0, 0, 15] (או במילים אחרות, חומציות 0.5%)

מחממים תנור ל-200 מעלות. אם יש תבנית חרס (או לבנה) שאפשר לשים עליה תבנית לפיצה שלנו, עדיף להכניס אותה להתחמם עכשיו.

מערבבים את כל היבשים ומנפים למיקסר עם וו לישה. מתחילים בלישה איטית, ומוסיפים את המים לאט. מעבירים ללישה מהירה, ומוסיפים לאט את שמן הזית. כשהבצק מתאחד, מעבירים לקערה ומכסים. מחכים לתפיחה כ-15 דקות. (במקום חמים)

מרדדים לגודל רצוי, ו…זהו. הרי לכם בצק לפיצה. רוטב עגבנית – כרצונכם, גבינה – כרצונכם (כל עוד היא גבנ”צ 9% ומטה, או בולגרית 5% ומטה, או… הבנתם את הכוונה), תוספות – עליכם, ועשבי תיבול – גם ככה הם נטולי קלוריות :).

אופים כ-18-20 דקות בתנור (תלוי בעובי).

לרגישים בריאותית – אם מישהו רוצה לעשות מקמח מלא, אז יש להוריד 2 כפות מהכמות לעיל. אבל אני ממליץ שלפחות חצי יהיה קמח לבן (ואז כוס קמח לבן, ועוד כוס קמח מינוס כף קמח מלא)

ערך קלורי – 208 גרם פחמימה, 38 גרם חלבון, 20 גרם שומן. מה שאומר שכל סלייס (של הבצק בלבד!!!) הוא 145 קלוריות, עם 2.5 גרם שומן. ואם זה רק הבצק, תחשבו לבד כמה יוצא לכם סלייס של פיצה רגילה, ותשקיעו ברוטב עגבניות נורמלי ותוספות חלבוניות ולא שומניות :).

קילו גזר (בערך 12, תלוי בגודל)

4 כפות סירופ מייפל

2 כפות אריסה

שוטפים טוב את הגזרים (אני משאיר עם הקליפה, אבל אפשר לקלף), וקוטמים את ראשי הגזרים. חוצים כל גזר לאורכו.

את המייפל והאריסה מערבבים. 2 אופציות:

* מסדרים את הגזרים על תבנית עם נייר אפייה, מורחים כל גזר בתערובת מ-2 הצדדים, ומניחים בתנור של 200 מעלות לכ-40 דקות.

* אומרים “קיבינימאט” (חייבים לומר, אחרת זה לא יוצא), זורקים את הכל בשקית קוקי, מכניסים לתנור לאותו זמן וחוסכים את השטיפת כלים.

אגב, המקפידים יכולים להשתמש ב-2 כפות רוטב צ’ילי חריף, או סתם אבקת צ’ילי (באותה כמות).

אז חיפשתי וחיפשתי, יגעתי ויגעתי, ואז מצאתי ומצאתי. לביבות חומוס ברוטב יוגורט. נשמע מזוויע, אבל לאור מספר כשלונות שנחל המטבח נטול השומן שלי בשבוע שעבר, אמרתי – זה בטח יהיה רצף לא רע, וככה גם יתפנה לי יותר מקום ב’מזווה’ (…)

אז ככה:

1 קופסת שימורי חומוס [46, 23, 5.5]

2 ביצים [1, 12, 10]

2 שיני שום כתושות [2, 0, 0]

3 כפות קמח תופח [18, 2.5, 0]

2 קוביות ג’ינג’ר של דורות

כפית שמן (לא זית, בחיאת) [0, 0, 5]

1 כפית מלח

1 כפית גראם מסאלה (אה, כן, זה הודי)

1 כפית כמון (נו, באמת! זה הודי!)

(במקור גם יש כף של עלי כוסברה, וחצי פלפל חריף קצוץ דק – אני ויתרתי על הראשון, והוספתי קצת אבקת צ’ילי במקום השני)

לרוטב: (פשוט מערבבים הכל יחד)

1 גביע יוגורט דל”ש (אני השתמשתי ב-0%) [7.5, 11.5, 0]

1 שן שום כתושה [1, 0, 0]

1 כף מיץ לימון [1, 0, 0]

חופן עשבי תיבול (אני מעדיף עירית. אל תתפתו לבזיליקום וטימין ופלצנות שלא מתאימה להודים)

מסננים את החומוס מהנוזלים, וטוחנים במעבד מזון עד לתערובת חלקה. מוסיפים את השאר וממשיכים לטחון עד לקבלת מחית חלקה.

את הלביבות “מטגנים” בדיוק כמו במתכון המוסב של לביבות הבטטה, מה שמוסיף למעשה כלום קלוריות ושמן ללביבות האלו. מקבלים בערך 15 לביבות (תלוי בגודל), שמזכירות במרקם קצת לחמניות פסחיות, אבל בטעם התבלינים די דומיננטיים. מה שכן, עם היוגורט, זה מנצח.

סה”כ : 77 גרם פחמימה, 49 גרם חלבון, 20 גרם שומן. בערך 45 קלוריות ללביבה (עם היוגורט), עם 1.3 גרם שומן כל אחת.

אז כן, במתכון (המוסב בלבד) של אורנה ואלה אין שומן, כי אין שם ביצים, ואין שם קטניות, וגם אין שמן. אבל זו אלטרנטיבה לא רעה בכלל, אם נמאס מלביבות נדושות. ואם לוקחים בחשבון שיש כמות יפה של חלבון שם… אז זה שווה כל ביס…

יאללה. תהנו, ותזכרו שעוד יומיים, ליד המנגל, במקום להרביץ ניגוב עם הפיתה בקונטיינר של חומוס מעובד… אולי אפשר לגוון קצת :)

5 ביצים מופרדות [3, 31.5, 23]

7 כפות סוכר [105, 0, 0]

כפית תמצית וניל

6 כפות סולת [45, 8, 0.6]

2 כפות קמח [12, 1.6, 0]

1/2 כפית אבקה אפיה

לרוטב:

2 כוסות מים

חצי כוס ליקר [57, 0, 0]

ממתיק שווה ערך ל-100-150 גרם סוכר (לפי הטעם)

מפרידים ביצים. את החלבונים מקציפים עם 5 כפות סוכר (לא נוקשה מדיי), את החלמונים עם ה-2 הנותרות והוניל. מעבירים 1/3 מהחלבונים לחלמונים ומערבבים קלות, ומקפלים בחזרה את מה שנוצר לתוך החלבונים. מנפים את הסולת, הקמח, ואבקת האפייה ומקפלים גם אותם בעדינות לתערובת. כל זה נכנס ל-180 מעלות לחצי שעה לתנור.

5 דקות לפני, מביאים את כל חומרי הרוטב לרתיחה, ומוזגים לאט ובזהירות (אבל את הכל) על העוגה, איך שהיא יוצאת. מפתיע איך שהספוג הזה מצליח לספוג את כל הנוזלים האלו.

כל העוגה הזו מכילה 222 גרם פחמימה, 41 גרם חלבון, ו-24 גרם שומן. אני השתמשתי בתבנית 26, ושם זה מתחלק יפה ל-16 חתיכות, כלומר 80 קלוריות לכל חתיכה. במקרה כזה, אפשר גם בכיף לקחת 2 :). אגב, רוב העוגה היא נוזלים, מה שהופך אותה לעוגה של 2.5% שומן בלבד למרות כמות הביצים הגדולה יחסית. ולטובת הנהגים… היא מכילה בערך 2% אלכוהול :). אז כן, יש בה פי 3-4 שומן מהמקור שנהגתי להכין, אבל… היא הרבה יותר אוורירית בזכות זה. החסרונות? יותר ספוגית – יותר מים, אבל ברגע שחתכתם אותה, אז הנוזלים ייצאו ממנה יותר בקלות, מה שאומר – לחסל, ומהר :).

לא מעט שאלו על קלתית פתי בר, או בכלל על קלתיות דלות שומן.  אז כן, הזכרתי שפתי בר יכול להיות יופי של פתרון לעצלנים, אבל מעבר לכך, הוא גם יכול לשמש כקלתית מופחתת-שומן – מכיוון שהוא כבר כולל שומן בעצמו, ועל כן הפירורים שלו כבר מספיק “קראנצ’יים” ולא דורשים אפייה/ערבוב עם שומן כלשהו. אגב, את הפתי בר אפשר להחליף ב”מוצרים תעשייתיים” אחרים עם אפקט דומה, כמו למשל קורנפלקס (או הפירורים שנשארים ממנו בתחתית השקית), קרקרים, שיבולת שועל… אבל לפחות לעת עתה, בואו נדבוק בפתי בר. (למען האמת, פשוט כי זה הכי מוצלח – מזכיר שבכל זאת יש בו 10-14% שומן מלכתחילה)

עדיין, צריך משהו בשביל לאחד את פירורי הפתי בר, חוץ מאוויר (למרות שהוא דל-שומן). במתכונים הרגילים, בדרך כלל משתמשים בחמאה, או מרגרינה. אז מה החלופה? מן הסתם משהו נוזלי מספיק בשביל לאחד את כל הפחמימות. כמו מה? למעשה, אפשר להשתמש בכל נוזל, וראיתי כבר מתכונים שמתבססים על מים, או חלב, או מיץ, אבל אני אישית מאמין שעדיין צריך משהו קצת יותר סמיך מזה בשביל לאגד את המסה הזו בצורה אפקטיבית. מה האופציות שלנו? ריוויון, גבינה רכה, דבש, מייפל, מי קוקוס, חלבון ביצה ועוד כמה דברים קצת יותר הזויים שלא נזכיר כאן. לא משנה, לעבודה -

1) הברירה הטבעית – אותה גברת בשינוי אדרת. אם במקור משתמשים בחמאה/מרגרינה, אז אפשר להשתמש בחמאה/מרגרינה מופחתות שומן. על 1.5 כוסות פירורי פתי בר, מוסיפים 3 כפות מרגרינה או חמאה לייט/סופר לייט/אולטרלייט, ו-4 כפות סוכר. דוחסים על תבנית 22 ס”מ (רצוי משומנת קלות), ומקררים. אין צורך לאפות.

2) הברירה הטבעית מינוס – בדיוק כמו המתכון לעיל, אבל משתמשים גם בחלבון. מכיוון שהחלבון מוסיף קצת לחות, אז אפשר לקצץ בשומן. פשוט שמים כף וחצי של שומן עם חלבון. ובמקרה הזה, כן צריך לאפות, ב-180 מעלות כ-7 דקות. גילוי נאות – במקור רשום שצריך רק חצי חלבון, ואת השאר משלימים עם מים/מיץ/חלב (עוד חצי כף), אבל אני אף פעם לא ניסיתי את זה ככה. (ואם מישהו יגיד לי איך מודדים חצי חלבון, אני אשמח)

3) יוגורט /ריוויון – על 1.5 כוסות של פירורי פתי בר, מוסיפים 3 כפות של יוגורט (בערך 100 מ”ל), ו-2 כפות סוכר. מערבבים הכל היטב, משטחים על תבנית 22, ואופים ל-5 דקות ב-180 מעלות. (אפשר להוסיף 2 כפות קקאו)

4) גלוקוזזזז – 1.5 כוסות פתי בר, עם 3 כפות של דבש/מייפל/סירופ על בסיס גלוקוזה אחר (כמו אלו של השוקולד לפנקייק). שוב – מערבבים, ומשטחים על תבנית. אופים כ"נ”ל. (אם משתמשים בסירופ נייטרלי, אפשר להוסיף כף קקאו בשביל הטעם)

5) השומן הטבעי – רעיון מקורי, אבל האמת שלא ניסיתי. לפני הריסוק של הפתי בר, מוסיפים למעבד המזון גם אגוזים/שקדים. השומן שנמצא בהם באופן טבעי, יוצא החוצה (כמו שקורה כשמכינים חמאת בוטנים), ומאחד את הפירורים. אם זה יעבוד למישהו, אני אשמח לשמוע. ואם לא – אני אשמח לא לשמוע. אגב, אם זה עובד, אז אין שום סיבה שחמאת בוטנים לא תעבוד גם כן…

מי שטוב במשחק “זה הסוד שלי”, בטח שמתם לב שבעקרון מערבבים 3 כפות של נוזל סמיך עם 1.5 כוסות של פירורים. אז אפשר גם לשלב. במקום 3 כפות דבש, אפשר רק 2 כפות דבש וכף מרגרינה. מן הסתם זה יהיה יותר דומה לקלתית אמיתית מאשר רק עם סירופ. והמתיקות? לפי הטעם, בין 2-4 כפות. אם משתמשים ב”מאחד” ניטרלי, אז צריך, ואם לא (כמו בסירופים), אז אפשר לוותר על הסוכר.

גילוי נאות #2 – כן, הקלתית אינה דלת שומן. אבל בהתחשב בעובדה שהולך להיות עליה משהו, אז אני מאוד מקווה שהוא יהיה דל שומן בפני עצמו (למשל, מלית תפוחים? עוגת גבינה אפויה? לא חסר), ואז כל פרוסה בפני עצמה, דווקא כן תהיה דלת שומן.

גילוי נאות #3 – בואו לא נשלה את עצמנו. זוהי לא קלתית אמיתית, שתחזיק כמו קלתית אמיתית. מכיוון שהיא בנויה על פחות שומן, היא תספח כל נוזל אחר שנקרה בדרכה, או במילים אחרות  – מלית נוזלית תהפוך את הקלתית הזו תוך פחות מיומיים ל… משהו שהוא לא קלתית :). עוד סיבה טובה – לחסל את זה מהר :).

אז במתכון הבא אפשר להשתמש חצי חצי עם אורז, ואפשר גם רק גריסים, מה שבא לכם. רק קחו בחשבון שגריסים סופחים מים לפי 3 מגודלם, זה קצת יותר מאורז…

1 בצל גדול [14, 1.5, 0]

3 שיני שום, קצוצות [3, 0.5, 0]

1/4 כפית טימין יבש

כוס גריסים [155, 20, 2]

2.5 כוסות ציר עוף/ירקות (==2.5 כוסות מים עם 2.5 כפות אבקה, במידה ובמקרה אזל ציר הירקות שלכם…) [17.5, 2.5, 2.5]

2 כוסות דחוסות של כרוב לבן חתוך בינוני (בלי הקשה, או כמו שקרוא אצלנו – קוצ’ן) [8, 2, 0]

2 פלפלים אדומים, חתוכים בינוני [18, 0.5, 0]

2 כפיות חמאה (כן! חמאה!) [0, 0, 8]

חצי כפית שמן [0, 0, 2.5]

גרידה מלימון אחד

פלפל שחור

ואם לחוץ לכם – ככה וככה גרם גבנ”צ 9% מגוררת

את הפלפלים מסדרים בתבנית בשכבה אחת, מרססים עם ספריי שמן (חצי כפית בערך. גם אם זה בנדיבות, זה לא יותר מכפית) וקולים בערך 10 דקות, עד שהם מתחילים להשחים. מוציאים מהתנור.

בינתיים, מחממים 2 כפיות חמאה על אש בינונית בסיר, מוסיפים את הבצל ומערבבים מדי פעם, עד להזהבה. מוסיפים את השום עד שגם הוא מזהיב. מוסיפים את הגרישים, מעלים את האש לבינונית/גבוהה ומערבבים בערך דקה. מוסיפים חצי כוס של הציר ואת הטימין ומוודאים שהציר מגיע לקרקעית, ולא נתקע בשכבה מעל הגריסים. מערבבים, וחוזרים על התהליך עד כדי כיסוי של הגריסים – הם לא אמורים לצוף שם בסיר. מערבבים באופן תכוף עד שהגריסים הופכים להיות… chewy כאלה. טועמים את הגריסים – הם אמורים להיות מלוחים מספיק. במידה ולא, מוסיפים עוד קצת ציר ומחכים שיתאדה. בשלב שהגריסים מלוחים מספיק, מתחילים להוסיף מים. כשהגריסים מבושלים מספיק, מוסיפים את הכרוב, ומוסיפים מים בהתאם, עד שגם הכרוב מבושל. לאחר מכן, מוסיפים את הפלפלים הקלויים. מכבים את האש, מערבבים היטב ומוסיפים את הגבנצ (למי שהיה לחוץ), ונותנים לה להתנזל קצת (המורה שלי ללשון בטח נורא מתרשמת מהפועל החדש שהמצאתי) במשך 2-3 דקות, כשהסיר מכוסה. לאחר מכן, מערבבים את הגבינה באופן אחיד בתבשיל. מפזרים גרידת לימון מעל ומערבבים היטב. קצת פלפל גרוס למעלה – ומגישים חם!

זה יכול להיות מספיק ל-4 מנות תוספת, או לצמחוניים בינינו (טפו טפו טפו. חס וחלילה) – 2 מנות עיקריות.

סה”כ – 216 גרם פחמימה, 27 גרם חלבון, 15 גרם שומן. סה”כ יוצאת בערך מנה של 600 גרם, וזה אומר 2.5% שומן. מי שרוצה להפחית, יוותר על החמאה בהתחלה, אבל זה עלול לצאת במרקם קצת שונה. מי שרוצה להעלות את אחוזי השומן (אלוהים יודע למה), מוזמן להגיד לי כמה גבנ”צ הוא שם…

1 כוס קמח [101.5, 19, 2.5]

1 כפית אבקת אפיה

כף רסק תפוחים (ללא תוספת סוכר) [2, 0, 0]

1 ביצה [0, 6, 5]

1/2 כוס סוכר + כף (רצוי חום, סיים סיים בערכים תזונתיים) [115, 0, 0]

קליפת מתפוז אחד, מגוררת דק

מחממים תנור ל-190 מעלות. מערבבים חצי מגרידת התפוז עם כף הסוכר ומניחים בצד. מנפים את הקמח עם אבקת האפיה (ששששש…. אל תגלו לאף אחד, אבל אפשר במקום זה סתם לנפות קמח תופח, למי שאוהב לשלם יותר על הקמח שלו). בבלנדר, מערבבים בקצת גבוה את הביצה, חצי כוס הסוכר, רסק התפוחים ושאר הגרידה – עד שמקבלים מרקם קרמי. מוסיפים את הקמח וממשיכים לערבב עד אחידות. קורצים עוגיות מתוך התערובת (עם כפית רגילה), ומניחים בתבנית עם נייר אפיה במרחק ס”מ אחת מהשניה. מפזרים מעל את תערובת הסוכר/תפוז, ולתנור. אפיה ל-10/15 דקות, ומנוחה בחוץ של 5 דקות. (יהיה קשה, אבל אתם גיבורים)

סה”כ 228 גרם פחמימה, 25 גרם חלבון, 7.5 גרם שומן. וזה בערך… קצת יותר מ-2.5% שומן.

רגע, נראה לי שבסיפור הזה כבר היינו. אז אפשר לחסוך אותו מכם. למעט סלט ביצים, קשה לי לחשוב על משהו מזין שאפשר למרוח על המצה ולהציל את עצמי מחנק, למעט כבד קצוץ. רק שלצערי, כבד קצוץ מכיל אי אילו שומנים, רוויים, לא רוויים, טרנס, שמנס, וכמעט כל מה שאפשר. האמת, שכל עוד שהוא ביתי, וכל עוד לא שופכים את שמן הטיגון שנשאר (מהבצלים ומהכבד) לתוך הממרח… סביר להניח שהוא עדיין יהיה סביב ה-10%-15%. וזה עדיין בערך חצי מכל ממרח חומוס תעשייתי שאתם מכירים.

אבל, יש גם אלטרנטיבה, מופחתת שומן (ולא דלת שומן). אבל לפני האלטנטיבה, רק איזשהו disclaimer קטן…

בלא מעט מתכונים, אפשר להמיר חלק מהשומן במשהו אחר, עם פגיעה לא מורגשת כמעט בטעם. יש אנשים שאפילו יעדיפו את הגרסה הרזה יותר מבחינת הטעם. אבל, ברוב המקומות – אין מה לעשות, השומן קובע. זה משנה את המרקם, זה משפיע על הטעם, ומספיקים שניהם יחדיו בשביל לשנות גורלות קולינריים. אז בניגוד למתכונים אחרים שלי, פה אין משחק באמת. את המתכון הזה אפשר להכין ב-20 דרכים. כמות היחסים בין כבדים, בצל, ביצים, והשומן שמתמשים בו לטובת הכל – היא אינסופית. אני פשוט… ניסיתי לעזות מינימזציה לשומנים. אפשר עוד פחות, זה נכון, ואפשר גם יותר. הכל תלוי בכמה זה קריטי לכם. אז – אין פה פרות קדושות. תוסיפו 200 גרם כבד, תורידו בצל אחד, תוסיפו כף שמן, תורידו חלמון אחד… הכל אפשרי. ותלוי רק בכם. ובכמה בלוטות הטעם שלכם מוכנות להתפשר על משהו שעדיין יהיה דל שומן.

600 גרם כבדים [4.5, 101.5, 29] (שהם בפני עצמם – 5% שומן)

4 בצלים גדולים [56, 6.5, 0.5]

4 ביצים [2, 28, 22]

כף שמן (0, 0, 15)

מתחילים עם הבצלים. קולפים, חותכים לרבעים, וזורקים לסיר אידוי (שאין לי) או קולים בתנור (למי שיש כוח), או לעצלנים – סיר בישול ארוך.

לחילופין, כמובן שאפשר לטגן גם אותם. אבל אם רוצים לעשות “טיגון” דל שומן, עדיף כבר לחסוך את המאמץ ולהשקיע את הזמן בכבדים, בזמן שהבצלים מתאדים ברקע. אז הלאה – כבדים, במחבת עם כף שמן, מתחילים טיגון

בינתיים, הבצלים מתחילים להשחים…

והכבדים ממשיכים להיטגן. מדי פעם, הופכים כמובן, עד שכל הכבדים עשויים. כשאני אומר עשויים – זה אומר שהם עדיין אמורים להיות ורדרדים מבפנים. למה? סוד קטן – גם כשמורידים אותם מהאש, הם עדיין חמים, וימשיכו להתבשל בחום של עצמם, עד שכל התבשיל הזה יהיה מוכן וצונן, מה שייקח כמה שעות. אז אם תהיו לחוצים על ה”ורדרדות” שלהם, תקבלו כבדים יבשים.

אז אחרי שהכבדים מוכנים, והבצלים רכים ושחומים, מאחדים אותם באופן מרגש (שמריח היטב), רצוי במקום רומנטי – כמו מעבד מזון. המהדרין יכולים לטחון במטחנת בשר, ובינינו – גם עדיף. את הנוזלים שנשארו מאידוי הבצלים, ומטיגון הכבדים שומרים (!) בצד.

ברקע, כמובן שהכנתם ביצים קשות מבעוד מועד, וגיררתם אותן. אז זהו, שאני שכחתי קצת, אבל החלטתי להיות יצירתי, ואמרתי – למה ביצים קשות, כשאפשר להשתמש במחבת ולעשות… ביצים מטוגנות? (עאלק, כי כבר לא ממש היה שמן במחבת, אבל טעם מהכבדים, היה גם היה). אז, מאותן סיבות שלא מכינים את הכבדים well done (ראו לעיל), גם את הביצים טיגנתי עד למרקם נוזלי משהו, רק כי הן אמורות להמשיך להתבשל בחום של הכבדים והבצלים.

אז במידה והייתם ילדים טובים, והכנתם ביצים מראש, פשוט מרסקים את הכבדים עם הבצלים, ומוסיפים להם בסוף את הביצים הקשות. אם לא הייתם ילדים טובים (כמוני), אז את החביתות הרכות מוסיפים לפני הריסוק. שוב, עדיף לטחון הכל במטחנת בשר, ואז חייבים ביצים קשות – והכל נכנס ביחד בבת אחת. בסוף, בכל מקרה, זה ייצא משהו כזה –

ו… זהו פחות או יותר. רק כמה מילים לגבי המרקם. קודם כל, חשוב לזכור (שוב), שהממרח הזה ממשיך להתבשל עד שהוא מצטנן. מה שאומר – איבוד נוזלים גם אחרי שגמרתם להכין. וגם אחרי שהוא ייכנס למקרר, הוא עדיין יאבד נוזלים. אז – קודם כל, לא לפחד להשאיר אותו קצת נוזלי, כי הוא יתקשה. אבל נגיד שפספסתם קצת במרקם והוא התקשה בכל זאת יותר מדיי? בשביל זה שמרנו (אמרתי לכם) את נוזלי הבישול של הבצל והכבדים. לפי הטעם וההעדפה, משתמשים בנוזלים האלו, עד שהכבד הקצוץ הסופי (והמצונן במקרר אחרי לילה שלם) – מוצא חן בעיניכם.

ואחרי זה… נשאר רק להתענג על פרוסת לחם (קל), ואיזו תוספת חביבה למעלה. ולמי שיש אבא שהוא מלך, גם יש אספקת חזרת שנתית, ואם זה לא מזכיר פסח (חוץ מהלחם), אז מה כן???

טוב, כמו בסוף כל ארוחה טובה, אי אפשר להמנע מזה – חשבון. כאמור, יש  לא מעט אפשרויות להכין את הממרח הזה. עם הכל אפשר לשחק – כמות הכבד,כמות הבצלים, כמות הביצים (וגם שם, אפשר להוסיף עוד חלמונים או עוד חלבונים), כמות השמן, אפילו כמות הנוזלים שמוסיפים לממרח. אז זהו – שלא ניסיתי את כולם. פשוט לקחתי את כמות הכבדים שהיתה לי ואת השאר, כיווננתי לפי כמות השומן הרצויה :). 63 גרם פחמימה, 136 גרם חלבון, 67 גרם שומן (107 קלוריות ל-100 גרם). ובתוך ה-1.3 ק”ג שיצאו לי מזה (במרקם סמיך עד קשה), נחבאים להם 5.1% גרם שומן. אז זה לא דל-שומן, אבל… גם לא דל בטעם :).

כפי שרובכם בוודאי יודעים, הכנסת חוקקה לא מזמן סט חוקים נוסף נגד עישון ומעשנים. בטענות ותואנות כאלו ואחרות, מוצדקות יותר ומוצדקות פחות, אשר גם גררו גל קטן של עיתונאים ואנשי רוח שמילאו את דפי המדיה המודפסת בזעקות “געוולד" כאלו או אחרות, כאילו שלקחו להם את חופש הביטוי. אז לא שממש איכפת למישהו, אבל גם לי יש דעה. ולצערכם, אתם  עומדים לקרוא את האנליזה שלי לגביה.

יש בסיס די מוצק לכך שיוצאים באופן גורף נגד עישון. לקח כמה מאות שנים להבין, אבל – זה לא בדיוק בריא. וגם אין על זה עוררין. זה לא אלכוהול, ולא קפאין, ולא שוקולד – שאותם עוד יש מליצי יושר במינונים הנכונים. נכון, זה אמנם מרגיע אנשים באופן כלשהו (בינינו, מי לא נרגע כשדוחפים לו אגזוז לגרון), אבל זה לא שונה מהותית מהתמכרויות אחרות, שלהן יש השפעות לוואי הרבה פחות הרסניות. אז כן – להכניס עטרן וניקוטין לתוך הגוף – כנראה לא אחת מהסגולות שהטבע בירך אותנו בהן. (וחכו, אני לא חופר סתם – נשבע לכם שיש לי פואנטה)

קצת דמגוגיה להגיד שכל הסיגריות לא בריאות

ובמקרה כזה, באה המדינה ומחוקקת כמה חוקים, כי היא רוצה בטובתנו (לכאורה, אבל לפחות זו ההנחה הדמוקרטית). יש כאלו שיתנגדו, יש כאלו שירימו קול, יש כאלו שירגישו שזה יומרני, אבל בסופו של יום – קטגורית, זה לא שונה מכך שמישהו ינהג כשהוא שיכור, או ירכב ללא קסדה, או אפילו ייתן לכלב שלו ללכלך לכם את הנעליים במדשאות העיר. כולם – מזיקים לציבור. אז עם כל הרמות הקול, אפשר להתווכח על התוצאה, אבל אי אפשר לומר שחוקקו את החוקים מתוך רוע או מתוך חוסר התחשבות.

אז איך מגבילים את ציבור המעשנים? ב-2 דרכים עיקריות:

· כלכלית – מיסים.

· גיאוגרפית – הגבלות מיקום והזדמנות. ומי שלא ירגיש הוא מחויב להיות מוגבל גיאוגרפית, עלול להיות מוגבל כלכלית בריבוע.

הרציונל מאחורי ההגבלה הכלכלית, מתחלק ל-3:

1) המדינה רוצה להרוויח כסף מכל מיני דברים, ובמוצרי צריכה שאינם מוצרי יסוד אלא מותרות גרידא, יש סיכוי טוב יותר "להרוויח" כסף, בלי ליצור תרעומת גדולה מדיי.

2) מכיוון שברור לכולם שעישון אינו בריא, ומעלה את רמת התחלואה, אז הרבה יותר קל להצדיק מיסוי על דברים שאינם בריאים, שהרי המדינה צריכה לתקצב באופן כלשהו את עלות הטיפול בתחלואה. אז אם הכסף מהסיגריות בסופו של דבר "מממן" את הטיפול בחולים מנזקי עישון – אז זה לכאורה "משחק הוגן".

3) בסופו של יום, כל מודל כלכלי יראה לכם שברגע שמחיר של משהו יעלה, הצריכה שלו תרד. גם אם זה לחם, גם אם זה קוטג', ובטח ובטח כשזה מותרות. אז "יקר יותר" אומר שאנשים ייעשנו פחות, ואת זה המדינה רוצה להשיג.

הרציונל מאחורי ההגבלה הגיאוגרפית, מתחלק ל-2:

1) ניתוק סביבתי – מכיוון שגם עישון פסיבי גורם בעיות, אז הניתוק הסביבתי של המעשנים מן הכלל אמור לשמר את זכות הלא מעשנים להימנע מנזקי העישון.

2) הפחתת הזדמנויות – ככל שיהיה קשה יותר לעשן (מקומות מיועדים, סביבה לא תומכת), בשורה התחתונה אנשים כנראה יעשנו פחות. אולי לא יפסיקו, אבל מתוך X סיגריות ביום, אם הם יפספסו אפילו X/10, זה גם משהו.

אי אפשר לערער על התוצאות של מדיניות אכיפה אופטימלית

עכשיו, אפשר לבוא ולטעון בעד, ונגד, מלמעלה ומלמטה. מעשית – זה החוק בישראל, וסביר להניח ש-80% מהציבור שלא מעשן, מאוד פסיבי להחלטות האלו, בעיקר כי זה נראה לו הגיוני כל עוד זה לא נוגע אליו. ה-20% האחרים צריכים לבלוע את הגלולה המרה, כי יש 80% אחרים שלא ממש שמים עליהם.

עד כאן הכל טוב ויפה. כי זה עישון, וכולם יודעים שזה רע, ו-80% מאיתנו לא נוגעים בזה, אז גם קשה לגייס תמיכה ציבורית כנגד זה. מתי בפעם האחרונה ראיתם הפגנה בעד סיגריות?

ובאנלוגיה דומה  – סיים סיים עם קקי של כלבים. הרוב המוחלט בעד, אבל תאמינו לי שיש איזה X% ששונאים את החוק הזה והיו מעדיפים לזרוק את הצידה את שקיות הפלסטיק ולחזור אחורה לימי האנרכיה, אבל לא יעשו זאת, כי הרוב המוחלט נגד.

“מה אני צריך את החרא הזה”

ועוד למשל, נורא קל לכולם כשיש חוקים נגד זיהום סביבתי, כי כולם חושבים שזה רק עושה רע,  וכולנו נזעקים יפה מאוד לכל כותרת שצבועה בירוק או כחול בעיתון בעד כדור הארץ. אבל בואו נראה כמה גיבורים אנשים יהיו, כשמחיר החשמל יעלה פי 2 בשביל לחסוך קצת בזיהום האוויר. וזה הולך קצת פחות קל כשמדברים למשל על זיהום שנפלט ממכוניות, כי תראו לי את אלו שיאהבו לשלם יותר על המכונית המזהמת שלהם. בקיצור, אנחנו יודעים לבלוע את הגלולה המרה בעיקר כשהיא לא נוגעת אישית אלינו. דוגמא? הרבה יותר קשה לתמוך בחוקים נגד הגבלת מהירות בכביש. והסיבה פשוטה – 90% לא מצייתים לחוק הזה, למרות שברור לכולם שגם אם זה לא "ה"חוק (בהא הידיעה) שאמור להפחית תאונות, הוא בטח לא גורם ליותר תאונות קשות, אז… למה לא? אז כן, תהיו כנים עם עצמכם, ותודו – אנחנו נוהגים באיפה ואיפה.

אבל מה לעזאזל זה קשור לדלות שומן? ומתי אני אגיע לפאנץ' כבר? לא נמאס לי??

אז ככה – מי שהתרגל לאכול "בריא", כנראה שכבר התרגל לחשבון המנופח שלו בסופרמרקט (באופן יחסי). הרי כבר דיברתי בפוסט אחר על למה לאכול בזול עולה לנו ביוקר, ולמה אנשים שרוצים לאכול נכון, צריכים לשלם יותר. אז בסדר, זו החלטה שלי – לשלם יותר על גבנ"צ לייט, לקנות פסטרמה דלת שומן בפי 2 מחיר מנקניק תה, לשלם על לחם מלא כמו על 2 כיכרות של לחם לבן, ועוד כהנה וכהנה.

כמו שזו, אגב, גם החלטה שלי לבזבז שעה ביום על פעילות גופנית. אותה שעה שבה יכולתי לישון, או לרבוץ מול הטלוויזיה שאין לי. Time is money, אבל בסופו של יום, בשני המקרים – אני החלטתי שאני מעדיף את זה על האלטרנטיבה הזולה/עצלנית יותר.

וזה שאחרים קונים מה שהם קונים, אוכלים מה שהם אוכלים, ורובצים איך שהם רובצים – בכבוד. אדם באמונתו יחיה, לא? לא אמור ממש להפריע לי. בואו נגיד, שזה לא מקצר לי את החיים (בניגוד לעישון פסיבי). אז שיהיה להם לבריאות, לא? אז זהו. שלא. יקומו כל אלו שיגידו שלא לעשות ספורט זה בריא. (וכן, בלה בלה, יש פציעות ספורט. בואו נשווה מספרים?) או שלאכול צ'יפס זה בריא. אני לא נכנס לוויכוחים בכלל אם לאכול גלוטן או אורגני או דברים כאלו. אבל אין ספק שלאכול, למשל, אוכל מטוגן בשמן עמוק (וזה לא משנה אם זה קנולה) – בריא, זה לא. ואותם אנשים, שמנשנשים קילוגרמים רבים של שומן ופחמימות ריקות בחייהם, מול בהייה ממושכת בטלוויזיה בעשרות שנות חייהם – לא ממש הולכים לכיוון בריא. אנחנו יודעים מה גורם התחלואה מספר 1 כיום במערב (מחלות לב ועורקים). ואנחנו יודעים גם מה מספר 2 (מחלות כלי דם). וסרטן הריאות מתגנב לו אי שם רק למקום השלישי (כחלק משאר מחלות הריאות). אז למה עישון לא ואוכל לא בריא כן?

ואם נעשה אתנחתא קלה, מה ההבדל בין פרסום עישון ובין פרסום אוכל לא בריא? אני חייב לציין שזה אמנם חריף יותר במהלך הביקורים שלי בארה”ב, אבל אפילו אני לפעמים צריך לעצור לקחת נשימה מכל מיני פרסומות של רשתות מזון מהיר שמפרסמות תמונות (שעברו פוטושופ מאוד אומנותי) של שומן טרנס.אז למה לפרסם סיגריות אסור, אבל לפרסם את גורם התחלואה מס’1 בעולם המערבי – זה מותר?

לפחות אחד מהשניים אמור לגרום לכם להזיל ריר

אבל נחזור לעניין. סבבה. המדינה לא רוצה לסבסד לי אוכל בריא. וגם לא את אימוני הכושר שלי. לא צריך. אבל… למה שאני אסבסד טיפול רפואי בכספי המיסים שלי עבור אלו שלא ניסו להיות בריאים אפילו דקה בחייהם? ויסלחו לי הסוציאליסטים, אבל כשאלו יגיעו לגיל 40 וייחלו בסוכרת, או יחתמו על מנוי שנתי לחדרי צנטור, או יכניסו לתפריט שלהם כדורים להפחתת כולסטרול – למה אני צריך להשתתף בזה?? כשנהג עם היסטוריית תאונות או עברות תנועה ניגש לבטח את הרכב שלו, הוא משלם יותר באופן יחסי בלי שהמדינה תשתתף איתו בביטוח המקיף, וזה נראה לכולם הגיוני. אז למה בן אדם שלא שומר על הגוף שלו, לא יחויב לשלם על כך יותר?

ואם קהילת הרפואה היום יודעת שחמאה, קמח לבן, סירופ גלוקוז, מונסודיום גלוטמט ושאר שיקוצים – לא עושים טוב, אז למה לא להגן על הציבור שם? שוב, אדם באמונתו יחיה, ואם מישהו רוצה לאכול, אז בכבוד. אבל משום מה, לא מתחבר לי למה אני צריך לשלם יותר גם על אוכל שעם הזמן ייטיב עימי (וגם ההוצאה הכלכלית של המדינה עליי), ובמקביל לכך – גם על טיפולים של אלו שלא היטיבו עם עצמם לאורך השנים.

ושוב, אפשר להיכנס לויכוח – מה בריא יותר ומה בריא פחות. בשביל זה יש את משרד הבריאות (מן הסתם, אותו משרד שמשלם על צרכי הבריאות שהוא היה מעוניין לצמצם), שיוכל לשפוט, ולדרג מה יותר ומה פחות, ומבחינתי – מה יפחית את כמות החולי שהוא יצטרך להוציא עליה כסף.

אז אולי, רק אולי… צריך להסתכל על אותם מוצרי מזון, כמו על… סיגריות. אולי. ואולי באמת, למסות גם אותם.

ומה, אולי, ורק אולי, תהיה התוצאה?

אילוסטרציה של מישהו מבחין במחיר החדש של שמנת מתוקה

נגיד שאגוזי יעלה יותר, ולחמניה רגילה תעלה יותר, וגם שוקולד השחר, וגם גבינת נפוליאון, וגלידת שמנת, וקוקה קולה.

· המרוויחה העיקרית – תהיה המדינה. היא תקבל כספי מיסים מהמוצרים שעליהם יהיו מיסוי. נכון, אמנם צפויה להיות צריכה מופחתת של המוצרים שעליהם יהיו מיסוי (ועל כן, הכנסות ממיסים קיימים, כמו מע"מ למשל, יהיו קטנות יותר), אבל סביר להניח שמשפחה שקונה אוכל ב-2000 שח בחודש, לא תקנה פחות אוכל, אלא תקנה ב-2000 שח אוכל אחר. אז הפסדי מע"מ יהיו זניחים.

· המפסידים העיקריים – יהיו יצרני האוכל הלא בריא. כי ביום אחד בהיר, פחות אנשים יקנו את המוצר שלהם, כי הוא עולה יותר לצרכן (וטוב שכך – כי חלק גדול מהמוצרים הלא בריאים זולים יותר פשוט כי חסכו עלינו משהו או שניים בדרך). ולאותם יצרנים תהיינה 3 ברירות – לא לעשות כלום (ולהפסיד נתח שוק כלשהו), להוזיל את המוצר (ולשמור על נתח שוק בשולי רווח קטנים יותר), או… חס וחלילה, להפוך אותו לבריא יותר, מה שיקטין את המיסוי עליו.

· בין לבין – יהיו הצרכנים. חלק יצטרכו לשלם יותר על הזבל שהם צורכים. בנוסף, מי שיעבור לאוכל בריא עלול גם כן לשלם יותר, ביחס לאוכל הלא בריא שנהג לצרוך. אבל בטווח הארוך, בגלל נדידה צפויה למוצרים בריאים יותר, נתח השוק של האוכל הבריא יגדל, וגם התחרות שם תגדל, מה שצפוי להביא לירידת מחירים באוכל הבריא. אז מי שלא אכל בריא וירצה לאכול לא בריא, ישלם יותר. מי שאכל בריא וימשיך לאכול בריא, ישלם פחות. ומי שאכל לא בריא, ויעבור לאכול בריא, ישלם בערך אותו דבר. אגב, יכולתי גם להגיד שאם נהיה בריאים יותר, אז מיסי הבריאות יפחתו, אבל בחיאת – הפחתת מיסים… מי חי בסרט?

עבור כל אלו שסיבכתי – קצת גרפים בשביל להקל

וסתם בשביל הדוגמא -

כיום, לחם אחיד פרוס עולה X ₪. לחם מלא פרוס עולה 9.99 ₪. ונניח שחצי מהמדינה אוכלת לחם לבן, וחצי אוכלים לחם מלא.

נגיד שבעקבות מיסוי מסוים, לחם אחיד פרוס יעלה שקל אחד יותר. סביר להניח שבעקבות כך שפער המחירים בין המוצרים קטן, תהיה נדידה של חלק מהצרכנים (נגיד… 10%), והם יעדיפו כעת לקנות לחם מלא.

· אז ראשית, שוק צרכני הלחם המלא עלה ב-10%. אז התחרות שם תגדל, ובראיית נתח השוק הגדל, אולי יותר ספקים ינסו לספק מוצר משתלם יותר לצרכן, מה שצפוי להקטין את המחיר שלו.

· שוק צרכני הלחם הלבן ירד ב-10%. או שהספקים יוותרו על אותו נתח שוק (ועל הרווח), או יוזילו אותו (בשביל לשמור על נתח שוק, אבל עדיין יפסידו רווח מסויים), או שהם ייאלצו להעלות את המחיר שלו (מה שיגדיל את הנדידה של צרכנים ללחם מלא, כמובן). אופציה נוספת של הספק תהיה להתרכז בלחמים בריאים, בשביל ליהנות מנתח השוק שגדל.

· והמדינה? הרוויחה מהמיסים על אלו שימשיכו לקנות לחם לבן. עוד X מיליון שקלים בשנה לתקציב. רעיונות? אמממ… להגדיל את הסבסוד על תרופות לסוכרת? או… אולי לסבסד לחם מלא סוף סוף?

רוב המספרים פה מונפצים, אבל את הרעיון אתם מבינים. תסכימו איתי גם אתם, שאם תפתחו את המזווה שלכם ותראו שמחר הוא יעלה 10% יותר, ותהיה אלטרנטיבה בריאה יותר באותו מחיר, יש סיכוי שגם אתם תאכלו בריא. אלא אם אתם לא אוהבים לאכול בריא. אבל בואו אני אספר לכם סיפור – גם אנשים שמעשנים, לא אוהבים שאומרים להם לא לעשן, וגם מפעלים מזהמים לא אוהבים לשלם מס על הזיהום, וגם נהגים שדיברו בסלולרי בנהיגה לא אוהבים שלוקחים להם 1000 ₪. ופה שוב אנחנו חוזרים לזה שאנחנו לא אוהבים שאומרים לנו מה לעשות בעולם החופשי שלנו, ולא אוהבים כמעט באותו אופן את העובדה שיום אחד משהו שעלה לנו ככה וככה, יעלה למחרת יותר. וחזרנו לתרעומת כדור הארץ העגול.

קודם קקי, ועכשיו החרא הזה?

כשזה מגיע לכיס של אנשים, זה לא נעים. וכשזה מגיע להנאות של אנשים, זה גם לא נעים. במיוחד כשזה לא פופוליסטי. אין הרבה תוכניות היום בערוץ "החיים הטובים" שמראות איך ליהנות מסיגרים, אבל יש הרבה יותר תוכניות שמראות איך ליהנות מצלעות טלה ומעוגת שמנת. אז אני לא מצפה לתגובות נלהבות, ובעיקר אנשים יישבו ויגידו שזה שטויות כי אנשים לא מתים מאוכל (אז זהו, שכן), או שאני לקחתי את זה לקיצונית (וזה לא נכון כל עוד הכל פרופורציונלי לכמות האוכל הלא בריא שאנשים מכניסים לפה), או שזה לא רלבנטי אליהם (וזה לא אני אמור להחליט, וגם לא הם, אלא רשות מוסמכת של המדינה שאמורה להתעמק בזה קצת יותר). אז רק… תחשבו – למה באופן עקרוני, זה כ"כ שונה מסיגריות. ולא. לא רק בגלל שיכול להיות שאתם שייכים לקבוצה שאני מאמין שצריך להגיד גם להם – נא לא לעשן.

כנראה ש-3 חודשים בארץ גורמים לך לחשוב על מה אתה צריך לקנות בנסיעה הבאה שלך. שבמקרה מתרחשת מחר. בכל מקרה, לאור הפוסט שהילל ושיבח חלק מן המוצרים שאפשר למצוא בגולה, הגיע הזמן גם להזהיר אתכם מפני אלו שחבל שתכלו את זמנכם, כספכם, ובלוטות טעמכם, בשביל לעשות להם ייבוא אישי לארץ. אל תנסו, ותהנו.

* Mike’s Lite Hard Lemonade 

יש סמירנוף. ויש סמירנוף אייס. ויש גם סמירנוף אייס לייט (בחו”ל). ומי שטעם אותו, בדרך כלל מרגיש התעלות רוחנית כזו, שגורמת לך לשאול את עצמך שאלות קיומיות. כמו למשל – מי החרא שגרם לי לשתות את הזבל הזה. אבל למזלנו, יש גם אלטרנטיבה. למייק יש לימונדות חזקות, וגם חזקות יותר, שהן טעימות בפני עצמן. אבל בניגוד לסמירנוף לייט… ללימונדה הקלה שלו, אין טעם לוואי. לא קל למצוא אותה, אבל שווה את המאמץ. למעט הוודקה-זירו שלי, זה כנראה קוקטייל הוודקה הדיאטתי הכי שווה :).

אז למה לא, בעצם? נניח שלא איכפת לכם לשרוף את המשקל שלכם במזוודה על 6 בקבוקי זכוכית ועוד 2 ליטר נוזלים. ונניח שאתם מעדיפים לנצל את מכסת האלכוהול במכס על זה, ולא על ליקר או וויסקי איכותי. נגיד. השמועות מספרות על נסיעת עבודה שהיתה למישהו פעם, לרוטרדם, בה נחשף לבירות מקומיות מעולות, והחליט לעשות ל-2 שישיות שלהן עליה לארץ – הייניקן extra hard, ו-hoogarden במהדורה מיוחדת. פינה מקום במזוודה, עטף, שימר, בדק. הגיע לארץ, חצה את המכס בבטחה, וברגע שהגיע הביתה ופתח את המזוודה – מצא את רוב הבקבוקים בריאים ושלמים. אבל במקרה הזה, רוב לא מספיק, והוא נאלץ לבלות את הסופ”ש שלו בכביסות חוזרות ונשנות של בגדי הבירה החדשים שלו, וצחצוח הגון (חוזר ונשנה) של המזוודה של הבוס שלי. כלומר, שלו.

* Rothbury Farms Fat Free Croutons 

כמה פשוט, כמה בריא. למצוא ללחם, כזה שכבר לא כיף לא כיף לאכול ככה סתם, שימוש ייחודי, שעוד יגרום לאנשים להרוס לחם טרי בשביל לקבל אותן תוצאות. תהרגו אותי איך לאורך השנים, זה הפך להיות משהו שמן כ”כ. כולה קוביות טוסט? אז אם אין בכל זאת כוח להכין בבית, תמיד אפשר לקפוץ לוולמרט ולקנות בדולר אחד (לפחות זה מה שאני עשיתי) חבילה של קרוטונים מתובלים שתחסוך מכם את הטרחה של הקלייה בבית למשך שבוע. בסלט, במרק, ואפילו סתם בתור נשנוש ליד הטלוויזיה. בלי טיפת שומן.

אז למה לא? כי זה דבר אחד לאכול את זה טרי טעים ופריך ישר מהשקית, אבל קצת פחות סבבה לאכול פירורי לחם אחרי ביקור בתחתית המטוס.

* Smucker's Sugar Free Preserves 

אין ספק, כשריבה מורכבת בעיקר מסוכר, וגם קונפיטורה מורכבת בעיקר מסוכר (אמנם הרוב הוא סוכר של הפרי, אבל עדיין), וגם שימורי פרי הם עדיין בעיקר סוכר (שכולו מהפרי) – אז זה אמנם טעים, ואולי קצת יותר בריא מסוכר מעובד, אבל לא תמיד כיף מחשבתית לדחוף 4 כפיות סוכר לגוף על גבי פרוסת לחם.

אז מי שהתוודע לריבות-לייט שיש בארץ, מן הסתם ישמח לשמוע שיש אלטרנטיבה בארה”ב – ללא מעט סוגים, ועם הפחתה משמעותית בכמות הסוכר. מאוד משמעותית – נטולי סוכר. אם בכף ריבה רגילה יש בערך 50 קלוריות, אז בשימורים האלו – יש 10. ש-0 מתוכן נובעות מסוכר, כי אין ממש סוכר במוצר הזה.

אז למי שממש מודע, ומי שממש סוכרתי – מאחל לחייל בהצלחה. זה אמנם המוצר הכי מוצלח מבחינת תזונתית – כי לא חתכו בחצי את הקלוריות, אלא ב-80%, וזה אומר הרבה יותר סיבים תזונתיים בשביל שבכלל יחזיקו את המרקם של המים (וגם הרבה יותר ממתיק). אבל עבור מי שעדיין זוכר מה הטעם של סוכר – אני חושב שעדיין יש גבול למה בלוטות הטעם יכולות לעבור.

* Hershey's Syrup Lite / Sugar Free 

זה סירופ. כמה כבר קשה להוציא מזה סוכר? אם שוקו אפשר להכין בלי סוכר (כמו שראיתם כאן), אז זה בסה”כ לדחוף את האבקה הזו למשהו סירופי, לא? מים עם הרבה סיבים וחומרים מתחלבנציטים?

אז זהו, שבמרקם – זה אחלה. בטעם – הייתי אומר פחות, אבל לאור העובדה שכל גרסת לייט של סירופ השוקולד מקבלת ציון קרוב ל-0, אז, זה לא סתם פחות. אני לא טכנולוג מזון, אבל עדיין קטונתי מלהבין איך המרקם בסדר, אבל אי אפשר להלביש עליו טעם נורמלי, כמו של שוקו דל שומן/נטול סוכר. אבל כנראה שיש הסבר טוב לזה, כי לא רק Hershey’s, אלא כל מי שמייצר סירופ כזה מביא תוצאה דומה. אם במקרה קניתם בטעות, הדבר הכי מוצלח שתוכלו לעשות עם זה, זה דווקא שוקו – כי לשם אפשר עוד להוסיף סוכר ולחפות על טעם הלוואי.

* Walden Farms’ Calorie Free

נטול סוכר – שמענו. נטול שומן – שמענו גם שמענו. דל קלוריות – גם קורה. אבל נטול קלוריות… המממ… בואו נחשוב. מים. מוגזים דיאט. אההה… זהו. באמת שזהו. אלא אם אתם אוכלים סוכרזית להנאתכם. אבל, ב-Walden Farms התעלו על עצמם, וייאמר לזכותם שהם הצליחו ליצור מבחר לא קטן של רטבים וסירופים, ללא קלוריות. בכלל. 0. עגול כזה. אני לא רוצה לחשוב על כמות הכימיקלים שיש שם (האמת שלא צריכה להיות כזו גדולה, פשוט צריכים להיות מספיק יצירתיים עם חומרי הטעם), אבל – הם פשוט עשו את זה. סירופים, מיונז, ממרח בוטנים, ריבות, רטבים לסלט, מטבלים, רטבי ברביקיו, קטשופ, רטבים לפסטה – הכל עם 0 קלוריות.

ואני קצת מתלבט לגבי מה לומר על המוצר הזה, שזכה דווקא לשבת בפוסט הזה, ולא במקביל שלו. כי לא כזה טריביאלי ליצור מוצר נטול קלוריות, אז האכזבה צריכה להיות ביחס לציפיות. אבל מתוך 2 מוצרים שניסיתי (ואגב, זה לא כזה זול, מגיע עד 6$ למוצר, תלוי במוצר, בואו נגיד שלא נפלתי מהרצפה, והם עדיין שוכבים במקרר שלי (גם לא נראה לי שלדבר הזה שעשוי מ-99% מים יש פג תוקף). זה לא שהם מגעילים וגרועים, ובואו נגיד שאני עדיין מעדיף לבזבז 0 קלוריות על רוטב Bleu Cheese מאשר על ה-300 קלוריות השומניות של הרוטב האמיתי, אבל גם לא הייתי מרגיש חסרון על, לו הייתי נשאר בלי רוטב בכלל. כזה הגיע למטבלים וממרחים – פה כבר הדעה כבר יותר מגובשת. לממרחים היה מרקם מאוד מגובש של מים מיוצבים כימית, וטעם מאוד מגובש של אותם מייצבים כימיים. לא להתקרב. מצד שני, יש עדיין איזה 30 מוצרים אחרים שלא ניסיתי. אז בואו נגיד שעד שנמצא את המוצר המיוחל מתוך זה,  קבלו אזהרת מסע עצבנית…

* Fat Free Sugar Free Instant Pudding

דילמה לא קטנה. אינסנט פודינג – זה בעיקר קורנפלור וסוכר, עם קצת צבעים וטעם. אז גם ככה זה נטול שומן. כשמוציאים לזה את הסוכר ושמים ממתיק, עדיין משאירים כמות לא קטנה קורנפלור, שתזונתית הוא לא רחוק מהסוכר. מצד שני, כמות הטעמים הלא קטנה שיש ל-Jell-O תמיד עושה חשק לנסות (עוגת גבינה, פיסטוק, פאדג’… לא שווה?). אז לצורך העניין, למי שיש תמציות טעם בבית, רצוי שכבר ייקח קורנפלור, יוסיף ממתיק, וירתיח 5 דקות את הפודינג שלו על האש, ושלום על ישראל. לא שהדולר שהמוצר הזה עולה עושה כזה הבדל, אבל… בפעם האחרונה שהבאתי את זה לארץ גיליתי שה-2 כפיות שיש בתוך השקית תופסות נפח לא קטן עם האריזה שלהם. כשמכפילים את זה ב-10, זה בכלל בעייתי. במיוחד כשיש אלטרנטיבה ביתית לזה. אז אתם יודעים מה, אחרי שהם ישנו את האריזה, יהיה על מה לדבר…

אגב, מוצר נוסף שלגביו אין דילמה בכלל, והוא שייך בערך לאותה קבוצה, הוא הג’לי. עכשיו, ג’לי דיאט דווקא יש בארץ (רק תות), ואני לא מבין איך אין יותר ממנו. כי בסופו של דבר, ג’לטין וסוכר… תמיד אפשר להכין גם בבית, אבל כמה מכם באמת אוהבים להתעסק עם ג’לטין?… אגב, 12 הטעמים של הג’לי שיש ל-Jell-O הם מבחר יפה גם כן, ובניגוד לפודינג, לא משאירים כמעט קלוריות בקינוח (בערך 10 קלוריות למנת ג’לי או משהו כזה).

* Arctic Zero

אין לי מושג למה לקח לי כל כך הרבה זמן לגלות אותם, במיוחד כשזו כזו מציאה. המיני-באקט (בגודל של פיינט) של Arctic Zero נגלה לעיניי כשהוא מתחבא בין שאר פרוזן יוגורטים בריאים במדפים של Whole Foods Market. ישב לו שם בדד, בטעמים ספורים, וחיכה שמישהו יתייחס אליו, ויסתכל על הערכים התזונתיים שלו, רק בשביל להאמין. באופן די דומה ל-Walden Farms, יש פה איזה כובע(ון) שצריך להוריד. החבר’ה האלו הצליחו לעשות מעין גלידה ב-150 קלוריות לכל הפיינט. שזה בערך 450 מ”ל. למה “מעין” גלידה? כי אם הקלוריות לא מספיקות, הגלידה הזו עשויה לא מחלב ולא מתחליפיו, אלא פשוט מ… מי גבינה. כן, אותם חלבונים חמדמדים שאנשים עושים אתם עצמם נהנים לנשנש בסוף אימון. בריאות במיני-באקט. מי היה מאמין שמישהו יבוא ויעתיק את הרעיון המהולל שלי לעשות גלידה משייק חלבון, מי???

אז למה לא? כלומר, אם אוכלים מנה נורמלית, של חצי כוס, מדובר ב-37 קלוריות בלבד. אז קודם כל, רק 3.5 גרם מתוכם הם חלבון, אבל השאר – סוכרים. משום מה – הם מתגאים שהם מכינים את הגלידה מ”סוכר קנים אמיתי”! באמת מדהים. אבל העניין האמיתי הוא, שבניגוד לפרוזן של האגן דאז, בו קונים פיינט בשביל מנה, וגומרים את הפיינט – פה קונים את הפיינט בשביל הפיינט, וגומרים מנה. ניסיתי 2 טעמים שונים בשביל רק לוודא, ו… לא. במיוחד כשאני יודע ששייק חלבון במכונת גלידה בבית טעים יותר. ‘צטערת. אז רק אם אתם ממש בקרייבינג מטורף, וצריכים אלטרנטיבה כאן ועכשיו – לכו על זה. אם לא – תקפצו אליי, אני אכין אחת יותר טעימה .

* Diet Mountain Dew and Monster Energy Lo-Carb

טוב, אני לא אתחכם יותר מדיי. לא אחת ולא אחתיים שקלתי להביא שישיית Diet Mountain Dew לארץ הקודש, אבל מאותן סיבות שאני לא אעשה עלייה ל-2 ליטר בירה (ראו למעלה), עם הקניות שאני צריך לסחוב לאחרים, כנ”ל גם במקרים שלהלן. אבל עדיין – Mountain Dew היכרתי לראשונה ב-2003 באיזה מחנה קיץ שהשתתפתי בו, ושתיתי אותו ללא היכר (ולא בגרסת דיאט בימים ההם), עד שמישהי סיפרה לי שזה גורם לאימפוטנציה. לקח לי 7 שנים להתגבר על הטראומה, אבל בסוף גם זה קרה (ולא, לא האימפוטנציה). אז ברוב הנסיעות שלי לניכר, התפריט היומי שלי מורכב בעיקר מהמשקה המהולל הזה, בליווי Beef Jerkey (שהצליח להיכנס לרשימה הטובה).

Monster Engergy הוא הרד-בול האמריקאי המוביל לדעתי. זה אותו שטיק, אבל מה אומר – הטעם קולע לי יותר. בא ב- 5 או 6 גרסאות, ש-2 מהן הן דיאטטיות. Zero – נטול קלוריות, ו-Lo Carb שמכיל 10 קלוריות של סוכרים בכוס משקה (אגב, לידיעתכם, גם הדיאט רד-בול/XL/בלו מכילים קלוריות, בגלל הנגיעה הקרמלית – 3 קלוריות ל-100 מ”ל). אז שיהיה. בשביל 20 קלוריות לחצי ליטר, אפשר להתפשר גם על Lo Carb…

בכל מקרה, רק לעדכן את חלקכם שעשקו אותי. גנבו אותי. במצח נחושה ובתעוזה מינימלית. אני אולי קצת מגזים, אבל שלא תגידו שאני לא סיפרתי לכם קודם.

זוכרים את הפוסט “פרוזן שקר כלשהו”? ברור שכן, זה היה רטורי לגמרי.

בקיצור, מישהו עלה על אותו רעיון שאפשר למעשה ליצור גלידה רק ממרקם של פירות קפואים מסוימים, והפך את זה למכונה. 50$ עולה החרא הזה, אז אם משעמם לכם עם הפוד פרוססור שלכם, אתם מוזמנים לבזבז אותם על זה. רק ממליץ לכם למצוא לזה שם אחר לפני שאתם מכניסים את זה הביתה, כי יש גבול לכל תעלול.

לא יודע אם זה באמת עובד כמו שצריך, אבל סתם מגניב לדעת שאני לא ההזוי היחיד שמשתמש בטריק הזה .

יום כיפור קטן עלינו (אלו שצמים). אין דילמות. 25 שעות וגומרים עם זה. בפסח… 8 ימים של עינוי מתמשך, כשאתה מגלה שאתה עדיין אחד האשכנזים היחידים עליי אדמות שלא אוכלים קטניות. אז קשה להעביר את השבוע הזה בלי להרגיש שאתה בצום, כי למעשה אין הרבה אופציות של מה לאכול, ומה שיש – נמאס אחרי יומיים. אבל אוטוטו זה נגמר. אוטוטו. וכמו שביום כיפור נוהגים לשבור את הצום עם איזה קפה ועוגה, למה לא גם בפסח? (זה בהנחה שאתם לא מוזמנים לאיזו מימונה. מצד שני, אם אתם מוזמנים לשם ואוכלים שם, אז או שאתם לא ממש שומרים קטניות, או שגם לא ממש איכפת לכם מהתכנים של הבלוג הזה  )

אז מוציאים את הקמח התופח מהארון, מוצאים כמה תפוחים, ויאללה. שעתיים לפני צאת החג מתקתקים, וב-19:30 יש לכם אחלה בחלה של עוגה. המתכון, אגב, של כהן את לנדאו, ולא נגעתי.

3/4 קילו תפוחים גרני סמית (3-4 תפוחים, אבל בחיאת, תקנו משקל) [92.5, 2, 1]

לימון אחד [3.5, 0, 0]

שתי ביצים, מופרדות [0, 15, 10.5]

150 גרם סוכר [150, 0, 0]

25 גרם חמאה מומסת [0, 0, 20]

חצי כוס חלב דל [6, 3.5, 1.2]

200 גרם קמח תופח (טפו, טרפה. וזה בערך כוס וחצי קמח) [148.5, 20, 2]

5 גרם חמאה לשימון תבנית [0, 0, 4]

2 כפות קמח לקימוח התבנית [11.5, 1.5, 0]

אופציה – עוד 25 גרם חמאה קרה [0, 0, 20]

ראשית, מגרדים קצת מקליפת הלימון, ושומרים בצד. ומדליקים תנור על 180 מעלות.

את התפוחים קולפים, מגלענים, ופורסים לפלחים דקים. מניחים בקערה וסוחטים מעל את הלימון מעל כולם.

חלמונים – טורפים עם הסוכר עד קבלת תערובת תפוחה בהירה. חלבונים – מקציפים לקצף יציב.

מקפלים את החלבונים לתוך החלמונים. מוסיפים את הקמח וגרידת הלימון עד קבלת תערובת חלקה.

משמנים תבנית קפיצית עם קצת חמאה או ספריי שמן (ניטרלי, ולא זית חס וחלילה). מקמחים את התבנית קצת ומנפים שאריות. מעבירים את התערובת לתבנית ומשטחים.

את התפוחים מסננים ממיץ הלימון, ואז, בנחישות וברגישות, אבל בעיקר בנחישות, דוחפים אותם בצפיפות לתוך הבצק.

מי שרוצה עוד קצת שומן רווי, אז מוזמן לחלק את החמאה הקרה ל-10 קוביות קטנות ולפזר במרווחים שווים מעל. אפשר גם לבזוק קצת סוכר (רגיל או חום) מעל. תוך 30-40 דקות מוציאים את החמץ מהתנור, ונותנים לו להתקרר.

ואז אפשר להתפרע .

בלי החמאה הנוספת -  412 גרם פחמימה (ריקה ריקה ריקה), 42 גרם חלבון, 38.5 גרם שומן. העוגה יוצאת בערך קילו, מה שמותיר אותנו עם 3.8 אחוז שומן טובין ותקילין, וזה בערך כמו חלב אם, אז אפשר להתפרע מדי פעם ולעבור את ה-2%. תבנית 26 מספיקה ל-12 פרוסות נחמדות, מה שאומר 180 קלוריות לפרוסה (עם 3.2 גרם שומן). החמאה הנוספת, אגב, תוסיף עוד 2% שומן למתכון ועוד 1.5 גרם שומן לפרוסה (שזה… 15 קלוריות?), בקיצור – לא נורא.

אז מי אמר שצריך ללכת למימונה בשביל לשבור את הצום?…