The WordPress.com stats helper monkeys prepared a 2011 annual report for this blog.
Here's an excerpt:
A San Francisco cable car holds 60 people. This blog was viewed about 3,500 times in 2011. If it were a cable car, it would take about 58 trips to carry that many people.
אולי אני לא הבן אדם הכי רגוע בעולם (יבוא יום ויעשו מחקר הקושר בין מחסור בשומן רווי לבין רמות הפעילות הנוירונות בגוף), אבל עדיין לא ברור למה אני חוטף עצבים כשאני מסתכל מדי פעם על קופסאות הקורנפלקס.
יכול להיות שזה בגלל שקופסת ברנפלקס עולה בערך 40 ש”ח לקילו, שזה מכפיל ערך קצת מוזר בשביל המרכיבים שלו. (שהם בעיקר קמח חיטה מלאה, סובין חיטה, וממתיק כלשהו)
יכול להיות בגלל שקורנפלקס עקרונית ממותג בתור משהו בריא, אבל הצליחו לזנות את המוצר הזה עד לכדי רמות בריאות של חטיף אגוזי. ואני כבר לא מדבר על זה שיש יותר סוכר מקמח בחלק מהמוצרים, אבל כריות? שלא לדבר על חטיפי הדגנים שמקבלים מיתוג דומה. חטיף שוגי, למשל, מכיל 11% שומן טרנס. טוב לדעת שמישהו עוד משתמש בזה. אגב, אישית, חוץ מאשר לאכול מרגרינה, אני לא מכיר שום מוצר אחר שמכיל כ”כ הרבה שומן טרנס.
ויכול להיות, בעיקר, בגלל שעובדים עלינו בלי שנדע. אז סתם “סיפור”.
אולי חלקכם זוכרים את האריזה הזו:
ברנפלקס, ללא תוספת סוכר. 216 קלוריות ב-100 גרם. כאמור, חיטה מלאה, סובין, מלטיטול (ממתיק שהוא רב-כהלי. זה נושא לפוסט אחר, אבל זו פחמימה עם ערך קלורי שאינו זהה לפחמימה רגילה).
לצערי, לא הצלחתי למצוא תמונה של הברנפלקס הרגיל מאותה תקופה. אבל אני כן יכול להגיד לכם, שהוא היה 256 קלוריות ל-100 גרם. חיטה מלאה, סובין, סוכר.
אבל זה שייך להסטוריה. היה היה. כי בתלמה החליטו יום אחד שלקחת 40 ש”ח לקילו לא מכסה להם את ההוצאות של המרכיבים (שלצרכן עולה לקנות אותם בסופר משהו כמו 10 ש”ח). להעלות מחירים, הם לא רוצים. ולשנות כמות, זה בולט מדיי לעין וצריך להצהיר. אז מה עושים???
ישבו זקני תלמה (בצפת היו עסוקים כנראה) וחשבו חשבו חשבו, עד ש…. טאדאםםםם! מתכון חדש!! שיכיל…. טאדאםםםם!! חיטה מלאה, סובין, ו.. מלטיטול! או במילים אחרות – אותו דבר. אבל… במינון שונה. שכן, חיטה זולה יותר מסובין חיטה. מי שזוכר את הפוסט הראשון בנושא הזה, זוכר וודאי גם שסיבים תזונתיים עולים יותר מפחמימה רגילה. סובין חיטה מכיל משהו כמו… 40% סיבים תזונתיים. קמח חיטה מלאה… משהו כמו 10%. ועל כן… אולי פשוט אפשר להוסיף קצת חיטה, להוריד קצת סובין, ו… להרוויח עוד 2 ש”ח לקופסה! טאדאםםם!
אז קבלו את הנבחרת החדשה של תלמה:
מתכון “משופר” – עם 260 קלוריות ל-100 גרם. שימו לב, יותר קלוריות מהברנפלקס הרגיל הישן. אבל מכיוון שזה ייראה מוזר שבברנפלקס ללא סוכר יש יותר קלוריות מברנפלקס עם סוכר… אז חייבים לעשות את אותו “טאדאםםם” גם על ברנפלקס רגיל, ובעקבותיו קיבלנו את:
גם גם מתכון “משופר”, עם 286 קלוריות ל-100 גרם. אגב, למי שאינו סוכרתי… שימו לב להבדל הזניח בכמות הקלוריות בין המוצרים. (אולי זה שווה לכם 10 ש”ח לקילו מוצר)
עכשיו, רק בשביל לשים דברים בפרופורציות – אני ממש לא אומר שברנפלקס “תלמה” ללא סוכר (או עם סוכר) הוא מוצר לא טוב. נהפוכו. אני רק אומר – שצריך להסתכל גם על ה”מאחורה” של האריזה ולהבין מה הולך שם.
תכירו – ברנפלקס שופרסל, ללא סוכר. כמה מפתיע – קמח חיטה מלאה, סובין חיטה, מלטיטול.
ברנפלקס תלמה – 44.5% חיטה מלאה, 34.6% סובין חיטה.
ברנפלקס שופרסל – 64% חיטה מלאה, 14% סובין חיטה.
מפתיע אגב, ששניהם יחד מסתכמים בערך ל-78/9% מהמוצר, לא? אבל מאותה סיבה שתלמה עשתה עליכם עוד שני שקלים, אתם יכולים להבין למה שופרסל גם יכולה למכור בזול יותר, וגם לעשות עליכם יותר מ-2 הש”ח של תלמה.
בכל מקרה, אני לא בא “להיכנס” באף אחד מן המוצרים. אין לי בעיה גם עם קורנפלקס שופרסל. אבל מה שכן חשוב לי להבהיר – זה כשאתם קונים מוצר, ולא משנה אם הוא בסופר, במסעדה, במעדניה או בדוכן טייק אווי, תנסו גם לחשוב אם יש הגיון מאחורי הפרשי המחירים. בהרבה מקרים, זה נובע מ”כוח” המותג. אבל בלא מעט מקרים אחרים… האחריות נופלת גם על רשימת הרכיבים. ולשלם פחות זה הגיוני, אבל לפחות תוודאו שאתם לא מקבלים פחות.
כן, אז קרה איזה דבר אחד או שניים טובים מהטיול שלי בפיליפינים. אני כמובן ממעיט להזכיר אירועים חריגים שכאלו, שכן אנחנו לא באמת רוצים לראות אותי מאושר, נכון? אז מדחיקים וממשיכים הלאה.
אבל על אף הקולינריה המחרידה שיש שם, אפשר למצוא דבר אחד או שניים חיוביים לגבי המטבח הפיליפיני. למשל, הצפת האורז את 7107 האיים שם מספקת אין ספור מתכונים רווי פחמימות, במיוחד לאור העובדה שאין להם הרבה כסף לקנות חלבונים איכותיים (ולא, אני לא אפרסם את המתכון המהולל לרגלי תרנגולות בציר נוזלי ביצת ברווז על מצע (תנחשו תנחשו!) אורז שיש להם שם).
אז מה גיליתי באמתחתי? למשל, הלו-הלו. וכן, הם עלו על זה הרבה לפני ביונסה. ואומרים את זה בדיוק כמו שאנחנו עונים לטלפון (או לשני טלפונים, או לטלפון אחד עם קו לא ממש איכותי). אז הדבר הזה הוא הקינוח הלאומי בפיליפינים, ואני יכול לתת לכם את המתכון שלו, אבל אתם תוכלו להעתיק יפה את כל המצרכים, ללכת למכולת, לחפש אותם, ולהסתפק אחרי 4 שעות חיפוש בגלידה. בעיקרון הוא מבוסס על כל מיני פירות טרופיים טריים (שאת רובם אין בארץ), פלוס כל מיני שימורי קטניות מתוקים (שגם אין ממש בארץ), כשכל זה מכוסה בחלב קוקוס והמון קרח (שאותם כן אפשר להשיג בארץ), אבל בשביל שזה ייראה ככה:
פורסם במתכונים | תגים:מופחת שומן, פירות, קינוח
בביקור האחרון שלי בארה”ב (תרגיעו, רק עבודה), נאלצתי להסתמך לא פעם ולא פעמיים על עולם הסנדוויצ’ים. ככה זה, כשהחבר’ה האלה שלא אוכלים ארוחות צהריים גדולות (כי צריך לטחון בבוקר ובערב, לא?), מציעים בארוחות צהריים שלהם בעיקר בורגרים, צ’יפס, ועוד מיני אוכל מקסיקני מטוגן ומצ’ופר בשמנות. אז במשך שבועיים, מצאתי את עצמי אוכל בקפיטריה יום יום את אותו דבר – כריך חזה הודו. פעם לחם שיפון, פעם לחם 7 דגנים, פעם לחם חיטה מלאה, עגבניות ובצל, חמוצים תוצרת בית (בית מספיק גדול בשביל שיקראו לו מפעל לשימורים), קצת נבטים, רק בשביל לשמור על פאסון של דל-שו, וכל זה עוטף 200 גרם חזה הודו חמים – מה יכול להיות רע, נכון? מה שכן, נתפסתי דווקא לרוטב החרדל-דבש המקומי. למה? כי באינספור הפעמים שביקרתי ב-Subway סיווגו אותו כרוטב נטול שומן. אז למרות שאני יודע שבחרדל יש קצת שומן, אמרתי – שיהיה. ו.. זה תפס. די טוב. באיזה 15 כריכים שאכלתי בשבועיים האלה, הוא ליווה אותם די בכבוד.
חזרתי לארץ, ובעקבות הפופולריות האפסית שלו כאן, אמרתי – יאאלה, בוא נכין. שובר שגרה לא רע לקטשופ עם חרדל. ולמרות שכמעט התפתיתי לשים חצי חצי ולגמור עם הסיפור, נכנסתי לרשת בשביל לוודא שאלו הם באמת היחסים הנכונים. ואז נפלו פניי.
מסתבר שברוטב “Honey-Mustard”, יש קצת יותר מאשר רק Honey ו-Mustard. מיונז. כן כן, הדבר הדל-שומן הזה. ולא איזו כמות זניחה. חצי מהרוטב, יותר מאשר החרדל, יותר מאשר הדבש, הוא מיונז. אז אחרי שיצא מההלם על כמות המיונז שדחסתי את גופי במשך השהות שלי בחו”ל, התעשתתי, ניגשתי אל המקרר, והוצאתי את הרכיבים. כן כן, כולל מיונז. טוב, נו, אולי לא באמת מיונז, אלא מיונס או דומים שכמותו, אבל… שיהיה. במיוחד כשזה לא הטעם העיקרי במתכון, אז אין לי בכלל בעיה איתו… וגם מי שלא סובל מיונס (ובצדק), לא בטוח שירגיש אותו בכלל במתכון הזה, שכן לא סתם קוראים לרוטב הזה חרדל-דבש, ולא מיונז-חרדל-דבש – הטעם שלו די זניח גם ככה.
פורסם במתכונים | תגים:מופחת שומן, רוטב
לא שלא התכוונתי לשים מתכון לזה כאן מתישהו, אבל… כמות הפעמים שחיפשו את זה כאן (כנראה בגלל המתכון הזה), זירזה את הבאות. אז הנה, הקינוח הים תיכוני האולטימטיבי, בגרסה דלת-שומן.
אגב, יש כמה אסכולות לגבי השימוש בנוזלים. הבסיס הוא באמת חלב, אבל אלה שמשקיעים, שמים שמנת. אלה שמתקמצנים, מחליפים חלק מהחלב במים. אז למרות שאני משתמש בד”כ בחלב דל-שומן (רק מתוך נוחות), יש אפשרות לשחק. בעקרון, אם אני רוצה ליטר משקה, עם פחות מ-20 גרם שומן, אני יכול להשתמש בחלב 2%, או למשל בחצי ליטר חלב 1%, 100 מ”ל שמנת 10%, והשאר מים. או למשל, חצי ליטר חלב 3% וחצי ליטר חלב 1%. כולם יביאו לי איזשהו נוזל עם 2% שומן, אבל לא בהכרח באותו טעם. את הנסיונות האלו עדיין לא עשיתי, אבל אני מאמין שאם כמות המוצקים במתכון היא מקסימלית (כמות הפחמימות+חלבון+שומן בגרמים), אז גם הטעם. (ואז כל מהילה במים, פשוט מפחיתה מהטעם הסופי)
אז מה הבסיס?
על כל כוס חלב, כף מחוקה קורנפלור, 2 כפיות סוכר, חצי כפית מי ורדים/זוהר (או טיפה של אסנס על 2 כוסות). כל השאר – זה קישוטים. בד”כ לא ממש דלי שומן, אבל אני לא תמיד מסתכל :P… קוקוס (משמין),פיסטוקים קצוצים (משמין), אגזוים/שקדים קצוצים (משמין אבל בריא), סילאן (שרובו הוא סוכר), סירופ פטל (שהוא רק סוכר), קינמון (זה בחינם, עליי), שערות חלווה (משמין, ו… נגיד בריא), או בקיצור – הבנתם את הקטע.
איך מכינים? מרתיחים את כל החלב עם הסוכר/ממתיק, חוץ מאשר חצי כוס בה מערבבים היטב את הקורנפלור. כשהחלב מתחיל לרתוח, מורידים את האש ומוסיפים את תערובת הקורנפלור. ממשיכים לבחוש (אלא אם רוצים שזה יישרף, למי שאוהב את הארומה), ומוסיפים גם את התמצית. כשמסמיך למידה הרצויה, מעבירים לכוסות ומקשטים ע”פ רמות היצירתיות שמאפיינות את היום.
ערכים תזונתיים – בהנחה שמשתמשים בחלב חצי חצי (חצי 1% וחצי 3%, או שנפרסם את יטבתה ונגיד 2%), אז הקינוח הזה יכיל 2% שומן (בחישוב של מ”ל, ולא של גרמים), וכל כוס מלאה (250 מ”ל, למרות שמגישים בד”כ רק חצי כמות…) תכיל 120 קלוריות. עם חלב 1% זה יירד ל-110, ועם ממתיק, רק 70 קלוריות. שווה, לא?
צ’יפס צ’יפס צ’יפס. אם יש משהו שאני לא ממש מתגעגע אליו, זה צ’יפס. זה לא שזה לא היה לי טעים, אבל במגוון הויתורים דלי השומן, לא חושב שצ’יפס מגיע אפילו ל-20 הראשונים. אבל… פוטטו צ’יפס, לעומת זאת… גם לא מגיעים ל-20 הראשונים. ולמרות זאת, עדיין אפשר להכין אותם בצורה יחסית סבירה, בלי לוותר על הטעם.
קילו תפוחי אדמה (רצוי עם קליפה אדומה)
4 כפיות שמן זית
כפית מלח
פורסם במתכונים | תגים:דל-שומן, ליקוי פחמימה, תוספת
נשבע לכם, כמות החיפושים שמריצים פה באתר על אוכל מקולקל מאז הפוסט ’מקולקל זה טעים?’, היא קצת מטרידה. אני שמח שאנשים רוצים לנצל משהו שפג תוקפו, אבל שוב, לפי כמות החיפושים – נראה לי שאו שהמקררים בארץ לא עומדים בחום של הקיץ, או שאנשים תפסו טרמפ על החלב – ועולים על דרך המלך היישר אל חדר המיון.
אז האמת… עם אבטיח מקולקל לא עושים הרבה. זורקים אותו לפח. אבל כמה שניות לפני (נו, אולי קצת יותר משניות), כשהאבטיח מאבד את המרקם הקשיח והמסוקס שלו, יש עדיין תקווה.
אז מה עושים? אפשר…
2 כוסות קמח [203, 38, 5]
כף אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
כפית סוכר [5, 0, 0]
2/3 כוס מים
כף שמן זית כתית ‘סופר דופר’ מעולה [0, 0, 15] (או במילים אחרות, חומציות 0.5%)
מחממים תנור ל-200 מעלות. אם יש תבנית חרס (או לבנה) שאפשר לשים עליה תבנית לפיצה שלנו, עדיף להכניס אותה להתחמם עכשיו.
פורסם במתכונים | תגים:ליקוי פחמימה, מופחת שומן
קל קל, ודל-דל. תוצר לוואי של כמויות גזרים מטורפות שהיו לי בבית ולא היה לי לב לשפוך עליהן כוס שמן בשביל להפוך אותם לעוגת גזר משמימה. אבל בא לציון גואל.
קילו גזר (בערך 12, תלוי בגודל)
4 כפות סירופ מייפל
2 כפות אריסה
שוטפים טוב את הגזרים (אני משאיר עם הקליפה, אבל אפשר לקלף), וקוטמים את ראשי הגזרים. חוצים כל גזר לאורכו.
